על צלע ההר האוויר דליל
כדורים סופחי זרדים
במדרון התלול
מאיצים דרכם

אני ניצב בשערייך. מביט בך בשקיקה
לחדור אלייך, ולא מאהבה
מביט בך ובחמוקייך
להיכנס בך ולא לגמור בתוכך

רק מבקשת זכות לבכות...

איש לא נשף באזני -
אהבני
איש לא זעק באלם

אל תיגע!
שמעת אותי!
מי נתן לך רשות, מי?

השתגעתי
זה מה שהיא אמרה,
שאלתי את השקט -
הוא אישר שהיא צדקה.

קול צעדי תקוותי במרצפת
חייך נבלעו.

שירי היא ילדה צוחקת
מתגלגלת,
כשהיא לא באה לגן,
הכול שקט-שקט

צל-ענן חולף לרגע קט
לפעמים רואים אותו ברור
מעל שדות בארץ הזו
צל-צילה

מלבין את פני ביחיד
דיכאון
מכחול צובע קיר כמו שמיים

פשוט פשוט פשוט
לא לחשוב על מים.
לשוט לשוט לשוט
בשדה אחר.

הים שקט עכשיו
עננים מסתירים את כעסיו

משליכה גלגליות חבלים
אל תוך הלילה -

מי יתפוס?

מתי כבר תעשה מקלחת?
יש פחדים מסבונים שם בנורבגיה?
או שלהסריח גם זו עוד פריבילגיה?

חיפשתי לראות
בחלונות הגבוהים

אין אין אין. אין אין אין.
רק ים. גן מן. תו חם.
שם רף. רק סף. שק דם.
אין אין אין אין אין אין.

יש.
יש לשאוף.
יש לשאוף לכל.