רגעים נימוחים
ככדורי חמאה שנמשחו בשמן ויצאו לשזף גופם
מתהלך במשעול שיבה לרחמי בננה זהובה,
כשיד אחת רופסת בכוס קפה
והשניה בראש, רק שלא יפול, כמה כבד הוא

את שאזכור
הן לא תזכור
זיכרונות מנושלים
מנשיות

הבחילה הזו תופסת אותי
במקום ההוא
לוחשת לי באוזן דברים איומים
עכשיו היא לוחצת חזק במלחציים

לו הייתה לי פיג'מה.
היו כותבים עליי שירי ילדים מעצבנים.

אני לא מתרשם
מפרינססה שיודעת שהיא פרינססה

אוהב בך את הדממה,
את ההתלבטות ותהיותייך,
אף כאשר בעצב ראשך תרכיני

שטיפה כפולה באבקה מלבינה
השאירה אהבתך
ברה למחצה
סחוטה על לב.

מצאוני המילים
בצינת הערב בצללים
שאינני ראוי לשאת שמם

הנחתיך בעולמך
זמירות ציפורים
ינעימו אוזנך

יהפכו כנפיים צוף הפרחים
דבורים
באידוי תנודות נדות
לדבש
אסיף לבסוף

התכוננו לערב האחרון בהקפדה
יתרה
טבלנו בפישון עד טהרה
ואבן השהם מאור נהרה

לחצנו את גחונו של הנחש
לשלום.