איש אחד מסך אחד
ומציאות אחת שלא קיימת
נשים רוצות נשים פרוצות
מתערטלות מחוץ לדלת

וכל עונה חולפת
אוחז בי זה השיר
כמו מנטרה שאופפת.

כאשר הוא אומר לך: "את חזקה, אני לא דואג"
אז, זה בדיוק הזמן להתחיל לדאוג.

התרגלתי אליך
לריחות
לתשוקות
כנעל בית משומשת

אני אוהבת את כולכם
ומאחלת לכם חג שמח
בריאות אושר ושמחה
עם מלוא הטנא אהבה.

זרם המים החזק במקלחת
מונע מלשמוע קולות מבחוץ,
לפתע -

הולך ברחובות שמנת
של שכונה אחת
פעם קראו לה שכונת פועלים
מכנסי חאקי קצרים

לפתע
הפנים משתנים
העיניים שולחות אלי
מבט אחר

מחזיר תהליך חצי אלף
למלאכים קטנים מרצדים
כשוליות בהכנת מכחולים

כי אדם אתה.
חטאים מתאווים
על מפתן אפל ירבצו, אליך תשוקתם

זרם המים החזק במקלחת
מונע מלשמוע קולות מבחוץ,
מנגבת בכף-ידי אדים
מדלת הזכוכית,

אני רוצה להרביץ, לנתץ, להשחית
לא להותיר ממני זכר.

מה נחות, בזוי ושפל הוא המין הזכרי
מה שפלה היא רוחו הרדודה

אמרנו בחודש אלול
שהעלים נופלים לעפר
והציפורים עולות לעבר השמיים
חוזרות למשכנן
בתקיעות שופר רעדו הרוחות
ימי הרהור וסליחות
על העתים
החיים והמתים
והנודדים

"

עדיין השתמרה בי -
הנחמדות, הפולנית.

היא נוגעת בקורים
הדקים של
החיים שכבר אינם

ויכולו כל המילים שאמרנו,
לפרשת קו מים אחרונים
ונראה פעמיים
את הרוח מרחפת.

פעם על פני תהומות
ופעם מעל תוהו.

הלשון נשלחה נושאת הברות
תוהה בהד הדעת
רעם רהב משמעויות
בשיממון ויהי ערב.