יצאתי עם מצלמת וידאו וצילמתי את נפילת הטילים
על הקריות, תוך כדיי שאני מתעד את אחי מבועת
אותו היום בו נהרגו השמונה במוסך הרכבת בחיפה.

שלושה קילומטרים של שקיות ניילון
בפתח המעיין של עין מה-שמו
היה או לא היה
האוכל במסעדה הדרוזית
דווקא היה

חג אביב שמח

ממולל בכף רכה רישומים
מביט בעוברים ושבים
מביט בחיים, עד שקיעה

אני רוצה למחול לך
על עלבונות עבר
כשאני פוסעת הווה
וחולמת מחר.

בחרתי בבחירות בבריחה.
שמתי פתק לבן.
החלפתי את התודה בסליחה,
אין לי מה לחפש כאן

אישה אחרת
תמתיק לילותיך.
תדע עונותיה
עימך.

אשה קטנה נעורה
בשעת הכפור של תום ליל

אני ופיג'מת הדובים שלי
ניגשנו לנחם,
לחבק, להחזיק חזק

מול עיניי הקרועות
אתה הופך למגדל
בוער ושערות ראשך
לובן

השמיים זרועים כוכבים כוכבים,
אבל רק אחד הוא שלך.
ואוי כמה הוא בוהק, כמה מנצנץ.

אפילו בלי משים אתה נע בזמן ונזכר
בילדותך או באהבה רחוקה

חיץ העולם הזה לא מנע
אותנו

דור שלישי מדליק נר זיכרון
היד שלו יד תקומה