ציפורים עקורות מלב
תמיד חוזרות בחשאי אל
קיני הרפאים שלהן

ונוס העניקה לך
את כל היופי שאפשר,
גוף של אלילה.
אל תאכזבי אותה

מילים שיוותרו לדורות
נכסי הרוח.

אינני מכאן
למה אתם מביטים עליי כך?
אני עובר עכשיו על פניכם
בחדר זר

מי
ייטיב עימי
כשאני איני,

...והיו שורשיך עמוקים
ועיקשים
והייתה חופתך צל ואור
עוטפת תלמיי חשופים

עם העצירה קורא הנהג:
"חמש-עשרה דקות הפסקה!"
במזנון ושמו אקספרס של חצות
הקופאית הקמלה, אינה מסבה אליי את מבטה

ארבע בלילה
בבוקר
הקולות מעומעמים מתמיד
או ש
אף אחד לא קורא לי

שעון הלב המטורף כבר לא
יספור את דקות האהבה שלנו.

לבנה
מגוהצת
מעומלנת.

בתוך מעלית עמוסה בפקידים
עולים ויורדים
בבניין משרדים רב קומות
ראיתי אותה אוחזת בתיק

נוגע בך
חופן אותך
בכף ידי המאובנת
את מחזירה לי מגע חם מגונן

מצילני מאוני,
מצילני מחוסרו,
במיוחד מחוסרו.

ישנן מילים אותן אין אומרים,
מילים אותן רק מרגישים,

הופרדנו זה מזה בכוח
אתה להיות חסר
אני להיות אישה

בין שביליך
פסעתי שיכורה
מריחות ותחושות

למיכאל צמחו כנפיים,
הביטו בו נוסק
אל שביל מואר בין הערביים
שקוף ללא מוקש
חולף ומחייך.

כמו יצחק, לא תמה
על שאין שם עולה.
רק האש והטנק!