בנות קיוטו

תי נושאת עיני אל השמים
לא גרעתי עין
בפליאה גאווה ובהתרגשות

ולא הגעתי אל הקצה
עכשיו

ידע גנטי משותף
ביני לבין האדמה

אמש ריחפתי על ענן לבן קטנטן
האושר סבב סביבי
נושם חי ואמיתי
הרעיף וזרע

דרוך ומאזין
שנים אוחזין
חזק, מושכין, נקרע

ציפורים עקורות מלב
תמיד חוזרות בחשאי אל
קיני הרפאים שלהן

ונוס העניקה לך
את כל היופי שאפשר,
גוף של אלילה.
אל תאכזבי אותה

מילים שיוותרו לדורות
נכסי הרוח.

אינני מכאן
למה אתם מביטים עליי כך?
אני עובר עכשיו על פניכם
בחדר זר

מי
ייטיב עימי
כשאני איני,

...והיו שורשיך עמוקים
ועיקשים
והייתה חופתך צל ואור
עוטפת תלמיי חשופים

עם העצירה קורא הנהג:
"חמש-עשרה דקות הפסקה!"
במזנון ושמו אקספרס של חצות
הקופאית הקמלה, אינה מסבה אליי את מבטה

ארבע בלילה
בבוקר
הקולות מעומעמים מתמיד
או ש
אף אחד לא קורא לי

שעון הלב המטורף כבר לא
יספור את דקות האהבה שלנו.

לבנה
מגוהצת
מעומלנת.

בתוך מעלית עמוסה בפקידים
עולים ויורדים
בבניין משרדים רב קומות
ראיתי אותה אוחזת בתיק

נוגע בך
חופן אותך
בכף ידי המאובנת
את מחזירה לי מגע חם מגונן

מצילני מאוני,
מצילני מחוסרו,
במיוחד מחוסרו.