עיני נפלו הלילה
על משהו שכתבת
ולראשונה בחיי
ראיתי

אותך כמו שאתה
אותך כמו שאני

הייתי

אילו לא היית
אחי

תביא לי שיר
היא אמרה לי

אוויר מנופץ / שותת מלאכים
מפוזר / בגרוני

אם חסרה לכם מלכה, אפשר להניח במקומה מטבע ולהפעיל את הדמיון

הודף אותי
באגרסיביות רכה
אל המזרון המטונף
על רצפת דירתו הריקה.
בחוץ רוחשת תל אביב
ובפנים חם, חם חם,
בעלי מלאכה 2007,
ילד-איש בתלתלים אדמוניים
בועל אותי עד שיכרון,
ממשיך
ורוצה בי עוד.
אני חוזרת אליו
כי

לבהות בחלל
אל מעבר לעת הקיים,

שמן ביצוע על ידי סכיני ציור
מיסגור ממוחשב: חיים פינקסון

לפני 3 שנים הרעש הגדול הביא אותם יחד למיטה. זה לא קרה ככה
פתאום כמו שזה נשמע. היו לכך רמזים מטרימים, ומי שעיין טוב-טוב
במצב יכול היה לנחש שזה מה שעתיד לקרות. לא היא ובטח לא הוא
חשבו שזה יקרה, ולא עשו דבר שיקדמם למטרה.

כאן בערב גברים
על מנדולינות מנגנים,
ויד הרוח נוגעת
בהבזקים צבעוניים.

אחרי כל הבתים
אחרי המחיקות
התחלתי לשנות
הפסקתי לוותר

ואני פוסע
לתוך
האופק הנעלם
מותיר את
ארמונותיי בחול
משכן
לפיית אהבתי
הנשכחת.

יום יום בתרמילי אותם אני אוסף
כמו כוכבים מתוך הליל, מביט בהם, קוטף.

הדפס בטכניקה מעורבת - מונוטייפ ורשת
10X10 ס"מ

זה לא שאני שוביניסט או משהו אבל אני חושב שלהוריד שערות
ברגליים זה לגיטימי לגמרי, אז למה היא לא עושה את זה?!
היא חושבת שזה יפה?! אני יכול לעשות לה שם קוקיות, צמות, מה
שאני רק רוצה.

בשבילה אתה יכול להיות
מה שבא לך לראש
למשל מתמטיקאי או מהנדס טילים

ממעין החיים לגמנו
בטרם הגענו הלום,
פתחנו את שערי גן העדן
ובא התגשם החלום.

על כל מחוסרי הבית לבי אינו מצר,
הן לא אני הוא, זה מישהו אחר.
מה אכפת שיש ילדה, ללא מזון ולו פרוסה,
הן לא שלי הבת.

היא נגעה בי, את שערי היא פיזרה,
חידודים, חידודים את עורי עשתה.