כרחם אינסופי
יולדת אותי אל המילים
ולניחוח החיים

אנחנו יושבים זה מול זה עכשיו
אני וזכרה של אמא
אינני זוכר אף תמונה מעין זו

רק שנים אני זוכרת,
מונה את מספרן
מהסוף להתחלה

אני מכין שלוש כוסות קפה
אמרו נא,
מי הזמין ללא סוכר?

תראה את האריה שמולך
בלי לנבוט, בלי קרקע, טופריו כהים
ואני שלקחתי דוגמא, איבדתי דרכי

רוח גדולה עוברת בחלומות הערב
פנסים כמו-עתיקים נדלקים בבניין הסמוך
הבית ניעור משנתו פוקח את ריסיו
מה מסתתר בין השיחים המאובקים?

אז את שתי הקטנות שלו הוא מנענע ומחייך.
גם כשהוא צועד לו בטוח אל תוך הכביש הסואן
הוא מחייך,

אבל הלילה בי נטרף,
כשהירח מהתל בעננים שמעלינו.
הלב נמשך אל האתמול,
אל ארמונות קסומים של חול

או שיום אחד יכה בהם ברק
ויצווה לנטוש את מאה-שערים ובני-ברק
לצאת לרחובות להתחפש לבני-אדם

למה אינני עומד בראש
פתח ושאל המספר 3,
לא מסכים ש 1 הקטן
יהיה תמיד ראשון, החוצפן

אבל שמעון
לא טיפס.
לא עלה שמעון.

שם שורשי עץ עולל
כשיגדל
יפריח
עלים ינשרו ויהיו

שקלתי במחשבותיי את העתיד לקרות:
(לאנושות; לכדור הארץ; מחלות חדשות;