הבטחות, הבטחות; ובו בזמן
העולם מצטמק מולי.
אני עייף ועדיין עיניי זוללות ורדים,
יערות גשם, ימות, לווינים, הירח.

ענני תחושות
משייטים בלובן זך

מבעד לכילת התום
מצטמצם הפרבר
לכדי מלכודת

שן, שן ילד קטן שלי
אפריח עוד בועות לך סביב
לא תדע כי הרקיב האביב
לא אכסוף על תמימותך דבר שיעיב

צופה בכוכבים
שומע נצנוצם
בלילה חרישי.

את העצב
ארזתי באריזות קטנות.
מעין זרעים שזרעתי,
בערוגה של אהבה.

לחדור בין כל צבעי הקשת
להפנימן לאורך זמן

סבתי כבר לא זוכרת מי אני.
הייתי מטפס על עצי הפרי המפוארים שלה
חקרתי אותה על עולם שלא הכרתי
העולם הפרה-דיגיטלי
קפצנו יחד בחבל.

לאור החיוור של הירח

סיתות באבן ירושלים

געגועים נודדים לעבר זמן שבע ושובק
מי שצד את הרגע
לא מתגעגע

היי אתה, מה הגובה שלך?