מה אכפת לך שטוב לי?
מה אכפת לך שאני ישן קם ואוכל ושוב ישן קם
וחוזר חלילה מאושר, אינך מקנא בי חלילה?

מבט השחר שט בין השיטין
של יום חדש.
צל התריסים מסעיר את הסדין.
את ישנה

אחרי ככלות הכל,
נתלו הליצנים
האוחזים
בשמה של האהבה

פרחים נבולים,
עלי כותרת נפולים.
אך העשב מלא חיות בירוק,
כמו קורץ לי ומגחך

צלע מגופי
מתאווה להישאר
כאן

שערים בסוגרים - אני נועלת
ובבריחים - חלון ודלת
עד תום הרוח הרעה השולטת
באני הנשלטת

כאן
בתוך עורי הלבן
מחורץ סימני מתיחה
בירכיים רחבות
מדי

קח ימינה, בטרמפיאדה תעצור.
יש שם אחת נראית ילדה, היא בהריון
(בטח, לא תזכור)
אתה שואל: לאן? והיא תגיד: 50 שקל

הבהלה לבשר שלך
מנערת אותי מרבצי.
בנקישת כפכפים אצא מערבה
לאסף אותך מזרועות הים הפרוע.

אז נולדתי באחד לאוקטובר
אלף תשע מאות חמישים וארבע
בשכונת אבו-טור בירושלים
בדירה ענקית ורחבת ידיים

כרחם אינסופי
יולדת אותי אל המילים
ולניחוח החיים

אנחנו יושבים זה מול זה עכשיו
אני וזכרה של אמא
אינני זוכר אף תמונה מעין זו

רק שנים אני זוכרת,
מונה את מספרן
מהסוף להתחלה

אני מכין שלוש כוסות קפה
אמרו נא,
מי הזמין ללא סוכר?

תראה את האריה שמולך
בלי לנבוט, בלי קרקע, טופריו כהים
ואני שלקחתי דוגמא, איבדתי דרכי

רוח גדולה עוברת בחלומות הערב
פנסים כמו-עתיקים נדלקים בבניין הסמוך
הבית ניעור משנתו פוקח את ריסיו
מה מסתתר בין השיחים המאובקים?

אז את שתי הקטנות שלו הוא מנענע ומחייך.
גם כשהוא צועד לו בטוח אל תוך הכביש הסואן
הוא מחייך,