כשהושטתי יד ונגעתי בך
בבריכת הנוי שבפארק
ליטפתי סגול
ראיתי סביבנו חבצלות מים בלהבות סגולות

אז ברחובות בחוצות העיר
תו אל תו אקשור את מילות השיר
ובלב רוגש אבקש עכשיו
ללטף תלתלי זהב

עולה עליו עולה עליו עולה עליו עולה.
והאספסוף מלמטה מביט ומריע.
השוחט שוחט התליין תולה
ואין לי אין לי אין מציל או מושיע.

שרקה הרוח, ציפור תצייץ,
המיית הים, בדידות העץ,
בכי הדשא, תן שורץ,
מכל החי קול פורץ.

תן בי כוח
להיות חזקה ומסועפת
כצמרות העצים

שבר ענן מורא מטיל
גשם זעף שאין בו ברכה.
שוצף ביעף, חיים שוטף.

פרסם אותי אמר לי השיר
בקול צרוד
תפס לי את היד
ולחש לי באוזן

בעוד אני משוטטת באינטרנט מחפשת עוד ועוד חדשות כמו שאני
אוהבת, וואלה תפוז נענע ידיעות מעריב, עד לכל הפרטים הקטנים

כל האהבות על כוכבינו-
על זרמי אור בלתי נראים ישוטו,
כעננים שמעל ראשינו:

עיניים בורקות
גיששתי
לטהר כיסופי
געגוע

ואז אני מבינה
יודעת-
רזי שרשים מושכים בי מטה
מטה אל מתחת לאדמה השחורה
בארץ ששרפה את יושביה.

למה לא אמרת לי, אם (mother)
שאת אלה שבתוכי
ינברו , ללא חסד
אכנה בשמות רבים

ואני,
נושם טבעות
של אהבה
לתוך פרגוד