גדלתי בסדר גמור
תמיד היה
אוכל בסירים
והיו בגדים
בארון,
טלוויזיה צבעונית
בלי שלט רחוק,
משחקי קופסא,
כרטיס מנוי לספריה,
פטיפון,

המילים נועדו לכך מראשית בריאתן.
הן יוצאות מעצמן - העט הוא רובה נלחץ מעצמו אל הדף. ואני, אין
לי שליטה על כך.
הן פצצה מתקתקת על פתח דלתי. היד היא החבלן המטפל בה.

מעתה, כל מי שיכתוב ספר, מאמר מדעי או ידיעה חדשותית בעיתון
ישלם לי תמלוגים ויפרסם את הדברים האלה אך ורק בהסכמתי, שכן
למעשה, לפי החוקים ברוב המדינות, מספיקות שתי פסקאות זהות כדי
לטעון לגנבת זכויות יוצרים.

אין בכוחו של ההרס
למוסס חלומותיו של
אדם מודע.

נאלמת.
פעם יכולתי לשמוע אותך היטב

אי שם איבדתי את האמון בבני אדם
את האמונה כי מחר יהיה יותר טוב
או כי תבוא לעזרתי אם אקרא

איני עונד שעון.
הזמן עוד מעט
יעמוד מלכת.

מכה בשצף קצף
על קלידי העצב.

ריח השום והכמון
נכתשים במכתש נחושת
עם עלי כבד.

כל פעם שאני מתכוונת ללכת הרגליים שלי מסרבות ללכת, כמו יסודות
שיצקו עליהם בטון

הדפס רשת 10X10

בבית הקברות - מצבה זעירה
תינוקת שלא זכתה להרבה חיבוקים מאמא;