עיפרון על קרטון

שמן

ועתה בין שביליך
מרופדת משי
וקטיפה

בצהרי יום
אני חושש מרדת ערב
מצללים שיבואו
בעקבותיו

חולם,
על אנושות
אחרת,
ללא משא עורבים
צורב
המנקר בתודעה
ללא רחם.

אודם בוקר שוחר טללים
חורש צמקי עיניי
מלובן לילותיי

וכשחלפתי על פני החתול המת
שמתי לב שעיניו המזוגגות
בוהות בשמיים
כאילו היה שיכור.

האהבה שלי
לעתים נתקפת חרדת נטישה

עד כמה אני יכול להתעסק בעצמי.
לשאול את עצמי, על עצמי,
ללמוד להכיר את עצמי
ללמוד לקבל את עצמי

לחושים
נטייה
לצור שיח
מילים מתוך רומן
זניח

ברכבת התחתית של ניו יורק
זורם בין המונים בתוך המנהרות
חולף על מדרגות נעות
מביט על שמיים מבטון יצוק

בחודש האחרון; באפריקה; מאה אלף ילדים
לערך
בהעדר גילו אותות וסימני חיים
גוועו מוירוסים ארציים.

הלב צריך לראות
הגוף צריך לשמוע
האצבעות צריכות לכאוב