תמיד רציתי שתכתוב עליי שיר
ובו תשזור יחד מילים
חמוצות-מתוקות

אוננות זה טוב כך קבעו גם הרופאים
להיות עם עצמך זה לפעמים מאוד נעים
אבל מאוד לא כדאי עם זה להגזים
כשיד שמאל כה קטנה לעומת יד ימין

כה קרובה! כל הזמן! כל חיי!
במרחק נשיקה היא יושבת-
בוהה בחלון, חושבת עלי.
תפיסתי מתכסה במאור דמותה הקורנת

היי רוח הציפי אבק גלגלי הכל.
הסירי ממני את כל עלעלי,
הותירי אותי שרוע בעול.

הסבתא סיפרה איך בנגב שמרה,
כשהיה עוד שומם ויבש.
עם סטן ורימון מול ציבאות ההמון
היא אמרה: 'נתגבר, מעליש!'

נגן כינורי את בכי העם
על עוולות, גזרות ושחיתות

השאלות הקטנות
הן אלו
שממוטטות
את
המבנים הגדולים.

עד מתי תקפוץ יד אצורה
לכופף עמידה בפרץ

טיילנו שלובים על גדת הנהר
אמרתי נחמד, את אמרת צהרים
התכוונתי לכך ששנינו לבד,
את דיברת על מצב השמיים.

כן,
כבר קדתי את כל הקידות שולה,
כבר מחאתי את כל הכפיים,
כבר אהבתי את יוליה, שולה,
כן, בחיי שאהבתי.

צחוקך מהדהד
שירתך חודרת
אך בתקליטי מנגנים
רק בדידות
חבל
שלא התפרסמת.

אסלף משפטים בדבש
את הזמן אכלא בתוך כלוב
שיתפוצץ.

נמל הונג-קונג בשקיעה

הגעת בלילה יצאת ביום
עצמת עיניים פקחת חלום
נולדת שחור נהרגת לבן
הצבע דהה עם הזמן

שתיקה משוטטת
בשבילי נצח
ממלאה ספלים בלהבת-זהב