בלי שים לב הוא נוסך בנוצתו הלבנה
טיפות דיו על קרנות המזבח
ממלמל מזמורים מן הים השחור
ממלמל ומיד שוכח

ראיתי צפרדע מדלגת על חבל
אחר-כך מדלגת ברון לשלולית

חלמתי להיות,
אבל בנתיים אני חולם להיות אני

קלידי פסנתר זייפן,
מועדון מלא עשן.
ואני נגן חרמן.
מנגן שחור לבן

Ave Maria
Gratia plena
Maria, gratia plena
Maria, gratia plena

הפחד שלנו
אינו לובש כותונת לילה
אין לו עיני תנשמת

כמה זמן הזמן עוד יצעד
עם האדם

לקצווי העד
כמה יחזיק מעמד
עד שימעד

רק בארץ הזו השמים
בכחול ולובן בתוך,
כאור המוחזר ממים
המכאיב לעין ברוך.

חלום עלום על גשם מלחין את שיריו
הריח של החורף עז מרטיט נחיריו
מגע של קור השקט מערפל את חושיו

כשאני יוצא מכלי
מי זה האני היוצא מכלי

כי מין לבד בלי מחשבות אותו אשר ינחו,
כאיש נכה אשר יחוש חייו כאן שמוצו.
כך ירגיש שאין לו ערך ללא אשר חסר.

כמה דקות ממך
הם עכשיו בונים את התחנה
הייתי שם בשעות אלמוניות
בהן הלב מתחיל לפעום חזק יותר

היי אבא,

כן זאת אני. אם אתה קורא עכשיו את המכתב הזה, זאת אומרת שאתה
עכשיו אחרי הלוויה, מסתובב בחדר שלי. מנסה לחרוט בזכרונך איך
הוא נראה. מחפש אולי לקלוט עקבות מהריח שלי, או סימנים
לנוכחותי שהשארתי אחרי.

אצחק לתנחומים של "לא נורא" כמו מי
שגופו נותן דחיפה אחרונה ודולק
בכל הכוח

באמצע הרחוב פתאום
קפץ ואמר לי שלום
סגרתי אותו בשק גדול
אך לצאת הוא עוד יכול

אדם וציפור בחדר בלי חלונות.
אבן נופלת על לב.
מילים של אנשים זרים,
צליל נושן ומשתק.