אליך אני אבוא,
כמו צמא במדבר למעיין מים
אליך אני אבוא,
כמו ציפור הדואה הרחק לשמיים

אני בוכת תודה
בודדת עם כל ניצחון
באפרכסת הטלפון השוממה
כל כך הרבה דממה מערסלת בחיקה, אותי
כל כך הרבה ריצה קפואה בתוך דמי
עד ששיוויתי לרגעים להתנפץ אל החלון

לא נרדמת, אולי זה גיל המעבר
שתופס לי את הצוואר
ובא לי פתאום להרוג
את האיש שנמצא בחלום.

אילו נבראה
אהבה
מושלמת
לא היינו
מצויים בה
והיא לא
בנו

ובלילה הירח איתי
הירח אטי
הירח
אי

עם ג'ינס קרוע וחולצת טריקו
היית לי אביר על סוס לבן
עם אופנוע מקרטע וקסדה בלויה
הבטחת לקחת אותי הרחק מכאן

האטתי את צעדיי;
על מנת לאפשר לעצמי לקלוט את עתידי,
ביתר בהירות ובהילוך אטי,
להאריך הימצאותי.
ברם -

אביו שמת שכח הרבה
לפני מותו,
וזיכרונות פרחו להם
כמו נסורת העץ
של הנגרייה הישנה

הגוזלים שלי עזבו את הקן
פרשו כנפיים ועפו
ואני ציפור זקנה נשארתי בקן
מקווה מאוד שהכל יהיה בסדר

אני יושב מול הצג ובוהה,
חושב שבא שיר - אך טועה:
על הצג דבר לא מוצג
ואני שוב יושב ובוהה

תבחן אותה בנתינה,
יתגלו בקעים בקרקעיתה.
אם גם ממון יהיה מעורב,
לרוב תעלה על שירטון
ותאבד

והשתיקה שלך בתוכי
חודרת בכזו עוצמה
כאילו אתה בי

עיתים יש
שאני מתעוררת,
באישון לילה,
וברגליי אחפש

החיים של בני
תלויים בחוד המחט.
הוא צורח לעזרה,
ושום קול לא יוצא

אך יותר מכל
היה
כאלם שלפתע שב קולו

העמק בי את אלוהותך
בעורקי זורמת נחושת
הכה שוב במקבת ישבנך
בושת אל מול בושת

איני הכותב.
בימים עברו
מינני שגריר.
עד כאן הכל שריר.
חסינותי לא עמדה לי
עת נדם עטו.