כי כך ברא בורא עולם
את החיות בעדן
הכל יהיה כפי שצוןה
וככתוב בספר

שפר מזלך צ'פצ'יפוני הקטן
שקפץ עליך המוות בחטף
בשיבה טובה

הייתי מחובר
לפוליגרף של הגיטרה.
רציתי רק לצאת דובר אמת

מה אני עושה
שאלת, מה את עושה בימים אלה,
איך את מעבירה את ימייך, על מה את חושבת,
האם עצובה או שמחה? עסוקה ? נרפית, אדישה?

בלילה התכווץ החתול
מיילל בקול קט של לילה

בנועם אהבתך
בניחוח גופך
אני נזכרת
מעצם היותך לי
מסנוורת

פעם אל נוף ילדות אני חוזר
כל כך רוצה להישאר להיזכר ביופי...
איך המנגינה ההיא נגעה
איך היה עצוב שנגמרה

"את אותי לוטפת
נעורי בכף ידך
את אותי עוטפת
אש בוערת בדמותך"

הקיץ שלי כמש
עורו מתבקע
מכוסה נקודות וחרולים

מבט השחר שט בין השיטין
של יום חדש.
צל התריסים מסעיר את הסדין.
את ישנה

את כל המלים אני שומרת בצד
לשלהי הסתיו,
אדע שאהבת אזכור שאמרת,
כשכבר לא תאהב.

בוא לכאן אהוב שלי,
הושט ידך וחבק אותי.
רוצה לחוש את גופך החם

בוא לכאן אהוב שלי,
הושט ידך וחבק אותי.
רוצה לחוש את גופך החם,
פרי אדמדם כשפתי דובדבן

אני רוצה להיות גרגר חול
מתחת לכף רגלך היחפה
לצרוב אותך במגעי החם

צלע מגופי
מתאווה להישאר
כאן

שערים בסוגרים - אני נועלת
ובבריחים - חלון ודלת
עד תום הרוח הרעה השולטת
באני הנשלטת

ומאז, לא החמיצה לנה אפילו פגישה אחת. בתחילה שתקה ורק הקשיבה
ולאחר שבועות אחדים החלה לקחת חלק פעיל בדיוניהם, השמיעה את
דעתה בסוגיות השונות, התווכחה והסכימה והפכה לחלק תורם ונתרם
בפגישותיהם. כאשר היו מגיעים אל הנקודה בה נטל שלמק את הכינור
והיה משמיע את קול

בעודי מנסה לחשוב כמה זמן עוד נותר לי לחיות, הציע המבוגר
ברוב נדיבתו, לכל המעוניין, לבצע בי בדיקה (הלו? גם אני שם).
ההיענות היתה עצומה. 9 כפות ידיים התרוממו ולבשו כפפה לבנה.
אני מפושקת, והם עם קונדומים על היידים, מבצעים בי אונס
קבוצתי. הבלגתי, העיקר שאשאר

תפילתי לך שיר מולדת
ולעד לך אזמר.
בתקוה שעוד תשקוטי
השלום לא יאחר.

שמעתי שיש למישהו סוד
חשבתי שיהיה לו קל מאוד
אבל לך זה לא איכפת בכלל כי את שבויה
הוא הלך לפנים הוא הלך לאחור