אין ספור צלילים
אין ספור שירים
כל כך הרבה מנגינות מוכרות
שכולן מזכירות לי

לקרוא שורות של מישהו אחר
כמו מעשה אהבה
חד -
פעמי לפלרטט

לא במילים גדולות
לא בהמולה
לא במחוות הירואיות של הקרבה.

השנים כבר נתנו האותות בו,
גם האש לא בוערת כמו פעם.
השראה לא חוזרת,
ריקה המחברת

איך מדי יום נשיקות תרעיפי
בחיבוקי אהבה של מלאך,
את ריח גופי אל תוכך תסניפי
ואני כעץ שיבש לא שרך

בשדרה צצים מחדש פרחי הצבר.
מטיילת בעירי כעץ עתיק,
ששורשיו עמוק באדמה.
מזמזמת לעצמי:
"היו זמנים, הכל היה אחרת."

צנועה ומבוישת,
עפעפי תריסיה מושפלים.
שרידי מסמרים על קירותיה,
מעקפי צינורותיה שנסתמו
חשופים לכל עובר

נחש בשמיים,אור באישונים
עושה לי צורות בכפות הידיים
אני מתנועע סופר צעדים
שומר מרחק אבל זז כמו בשניים

ואם לרצוח עדיף משוררים
שעודם מחזיקים עטים קטנים
אחרת ייללו כל הלילה כמו תנים
וחתולים
יעלו קולות על חורבות
שיכונים עתיקים וחומות
יורידו את ערך הדירות
בבתים המהודרים

פעם במאה שנה מגיע עילוי שכזה לעולם
אחד שצריך לתמוך בו במלוא מנועי האהבה הזכים
אחד שלא יודע לשאול ועיניו רואות את הכול
כתר מלכות הרוח האנושית ששרד

אני לא מדריך, אני מודרך דרך
מאין בא לו הפחד, מגבר שדרך
חץ שעף וקשת בך עמוק פצע
משיניו של החתול הבנתי פגע

אתך או בלעדיך
יחוגו גרמי השמים
החמצן יהיה חלק מהמים
וילדים יעמדו על הידיים

אין לי אור גדול
אין בי שקט
זו דרך ארוכה ליפול
זו דרך ארוכה ללכת.

בוא נלבש בגדים אחרים
ונהיה יפים
נצא רק שנינו אנשים חדשים

אם תחלוף הרכות בין ידיך
רק תבוא אני מוכנה
זה נמצא שם עמוק בעיניך
אהבה ישנה

כשערפל הבוקר התפזר,
עוד הספיקו התצפיתנים
ללכוד במשקפותיהם
ארוכות הטווח
זוג בשעת מעשה האהבים.