אקריליק על קאנווס

להיות,
חבוקה בזרועות,
חסונות ואהובות
כל-כך! כל-כך!

אקריליק על קאנווס

העולם מתרחש מתחת לרגליים
גלים של אבק פוסעים עולמות
אני לוקח שאיפה של רוח
ופורש כנפיים לבנות

כבר שמעו הכוכבים כולם
כמה שאת יפה.
כבר ידעו הארזים כולם
כמה ירוקות עינייך

בואי נשמה תועה
קחי את שתי ידייך
בנשימה רכה
תגיעי לשחקים

כילד מוכה מתחת שולחן
המחכה לשריקת פתיחת הפולחן

הזמן גיבש אותי
למאובן בתוך האור
כנציב מלח במדבר
שפניו מופנות אחור

דנה אקס לא קיימת היא רק אגדה
שהפחד רועד בדמותה

אתה הולך ברחוב כמו נפלת מירח
כמו ויתרת על הכל, מכל כיוון תצא קרח
החיים הם סמטה חשוכה ביד מפתח
אבל הדלת נעלמה ואין כיוון אתה צורח...

לא צריך משורר להעיר אהבה
לעתים בחיוך מבויש תמצאנה,

זה אותו מקום חשוף
למראות שמים

על קצות אצבעותיו
בוקע
זורה חשכה, כוכבים

על גבי מגש הכסף,
שהגשתי לך עכשיו.
חרוזים קטנים של עצב,
מושחלים על חוט זהב

זרעתי עת קמה הרוח
ילדותי התמה נאספה
אחזתי ביד אמי דומם
ניצבים למרגלות הבור

פרפרים בבטן ותולעים בקיבה
אבנים בכליות וציפורים של אהבה
שיושבות בלב ונלחמות ברפש

"הכל יחסי" אמר לי חבר
ואז התחתן, התאלמן, התעוור
ושינה את כל הגישה לחיים
עכשיו הוא מגדל בגינה יחמורים

הארמון קמל כוורד
בין אצבעותיי,
את אגרופי קפצתי
שלא תסלק הרוח
את שאריתו מידי.