זזים בתנועה מעגלית לעבר עולם שלם של תהיות,
"הדמעות מובטחות בעתיד" היא אומרת.
אולי עוד תבוא התגלית
שהיא משקרת
כך במצח נחושה

בשבילי
אין טובה ממך,
בשבילי את הכל.
כי את החמצן

לא רוצה אותך, ולא את אחותך,
זה לא שיש לי משהו אישי נגדך,
אלמד אותך ריקוד, ניסע לפורטו לוקו,
אבל עמוק בפנים אני בוחש בשוקו

פתוח. פתוח.
ידיים פרושות לרוח
ידיים פרושות לקבל
או לחבק.

הגעת
כמו אש
מכלה כל פינה
מאירה

משהו בי ימי מאוד
כחול, גדול וחושק ואבוד ורחב ובודד

משייט ברחובות של תל אביב,
מחפש חנייה סביב.
מבוגרשוב ועד כל-בו שלום,
כל העיר מלאה לבן אדום

הולך בבואנוס איירס ברחוב,
חבר שלי רודריגו גר קרוב.
בצד השני של המדרכה,
עומדת בלונדינית חתיכה

וכשתחזור
אל המירוץ המתחדש
לא תעצור לא תחפש
אתה תזרום כמו כולם

פתאום רואה החייל,
זקן שבע-שנים ליד הדרך;
ניגש אליו ושאלו:
מה קרה עם האנשים ועם עולמנו?
שמא עיניי רק חלמו?

אני פרסומת מהלכת
והוא...
הוא זה שקנה את ליבי
אני ציפור חופשיה
והוא...

אני עומד מול גבול בין שם לפה
כך השאר מדלגים מעליו בקלות
אך שורשיי נטועים פה ולא מרשים אף לרגע
לעזוב את עולם הפשטות.

היא מרוצה
לא לחוצה
ומורידה את החולצה
אל הכביסה

מבטו החיוור מכסה
צינת מגן למילים של סתם
כבר איננו ילד
זאב בודד לנסיעות ארוכות

וכיצד נותנים לאדם למות
אלמוני -

ציור סוריאליסטי על רקע נוף