אשכים זבים עסיס ענבי סגול מעושנים
זולגים בבוא שלהי הקיץ מבוקעים כערמונים

...She sits in a corner by the door, there must be more I
can tell her

אנשים הולכים,
אנשים תמהים
אותי בשקט
עוברים.
ואני ממשיכה בחיי
את פניהם זוכרת
ואני ממשיכה
ממשיכה ללכת

בשדות הפרגים האחרונים
זועקים באדום למים חיים
לו צמחו על אהבה
היו פורחים כל השנה.

קווי אורך ורוחב
על המפה הסינופטית,
על דף חלק
ברישום תווי פנים

כלוא בשירים שמזמן כבר כתבתי
ובתוך נרתיקים בם מזמן כבר נתחבתי
שבתוך הנשים שאותן כבר אהבתי. מזמן.

ספינתי שטה במיי האין סוף,
והעצב יתמרן מפרשיי,
אך ספינתי עוד תשוט בים ללא חוף,
היום ומחר, כל חיי.

טעמם של המים מרווה מכולם -
ואין להם טעם.

למה הורדו עפעפייך?
מה ראית, שכה התנכרת?
את נחשבת לחזקה,
נחשבת להגונה.

כשים גועש ורוח סערה
אנחנו לעולם לא ניכנע
גם אם מתגעגעים לאדמה
הים הוא החיים, הוא הנשמה.

חוכמת העולם כולו,
טמונה בפניה,
אך ארשת ענוותה
מקהה חושים.

לבחון את לוח השנה לאחו -
תאריכים שאיבדו תומתם
ימים שנחשבו לעלים צעירים-
התגלו כנחיל נמלים שחור

כנסיה כחולה כזו עוד לא ראיתם.

באתי לעולם בפינת רחוב אין, סימטת כלום
חטפתי בעיטה, ואז למדתי איך לקום;
נולדתי על עיתון ישן עם עוד שלושה אחים,
להם היה יותר מזל, כי הם נולדו מתים.

תהיה זהיר עם ליבי,
אתה יודע - הוא חד פעמי.
אתה מוזמן לבקר בנשמתי,
אם תדע להיות כנה ואמיתי.