והיא מודעת היטב למה כולם
רוצים ממנה,
לא, היא אינה יודעת מה
היא רוצה מעצמה.

צבעי מים על ניר

שיעמם לי בשמירה אז צילמתי

לפני שאצא לעוד לילה אבוד,
בו כולנו בובות בחלון ראווה
מסתגר במעיל לא לחשוף את הכל
מרים "לחיים" כוסית של תקווה

עייפתי מלמשול - חושב המלך
אך אין מי שאותי יחליף
אם רק היה - הייתי כבר להלך
בשתי ידיו אוחז הוא בשרביט

היא תכתוב לך בהסבר מנומק אך בנאלי
'חחחחחחחחחחחח' אחד ארוך בצליל אינסטרומנטלי
ואם תפרוש טיעוניך ותסביר כי השיחה משעממת
תקבל 'חחחחחחח שיואו מגניב' בלי הודעה מוקדמת.

את תלבשי את השמלה הסגולה, ושוב עיניך מוצפות באור כהה
את תשלחי חיוך לכל עובר ושב, וסיגלית פתאום תפרח בשערך
את תזמרי לך שיר שאת מיליו שכחת, ותצחקי פתאום ולא תדעי מדוע
כשאנחנו נצא ביחד...

בית קפה, מדרכה ברחוב אפל
היא יושבת לבד, בשמלה תיק וכובע...
מסתבר, זה כוחו של המשורר
זה משחק במילים
זה הכל רק עניין של אושר...

ההוכחה שחתולים הם ממשפחת הנמרים

בבית העץ הדו קומתי
פטריות ענק אדומות של זכוכית
מציצות אלי בחלון וקורצות
ולפתע עפות באוויר, כמו ציפורים
כמו פרפרים בלי כנפיים

בילבו לא ישוב
לשדות הפלך השקטים
השיל את עננת זקנו

כל אשר נלך בו
כל אשר נדע
לאורך נלך בו
לאורה של אגדה...

נעלמה לה למקום שלא נודע
בעודה צועקת "היכונו למערכה הבאה"

כמו אישה מזרחית