אפילו שמסתחרר לי הראש אני מפחד ליפול מאימת הרגעים הרעים של
חיי

לאחוז בך ולא להניח
לבקש מהאל שיבטיח

אולי עדיף מפגן של אחדות
תחת מעטה הזיכרון וההקרבה
של מי שנמצאים הרחק מכאן...
המעבר הזה עושה לי רע!

לא גוייסתי לשב"כ ולא למוסד
ובצבא פעם אחת הייתי נפקד
לא שרתתי בסיירת ולא במשטרה
מעולם לא נחקרתי תחת אזהרה

עדויה הכרה
נפרשת אל מרבדי נפש
מבקשת לפרוץ בלימות

תגובות שצצו
אל תמחקו
חלק ממשחק
במה חדשה
זה כיף, מרתק, צחק!
מעורר מחשבה
על השאלה
על מושאי
הצד הנשי שבי
שבך

ג'ק מסתתר מאחורי
שפתיים תפורות,
עניבת פרפר,
ומדים של רב-מלצרים.

לעולם לא הפסקתי לחשוק במגע שפתייך על פי הקפוא.
כשהחורף הקר שעטף את גופי יפרוץ ויעזוב

"שדות שבעמק קידמוני הלילה
בריח הזבל ניחוח חציר"

בדמעות נייר כסף,
עטפי את
צמרמורתי

בתוך מרתף
רגשות ודמעות
נשיקה אחת
עיניים וחיוך

וכך שורה אחר שורה
סורגת ופורמת
אהבה.

מדי זית מהוהים לגופך
פניך בוהקות מזכירות או שלא
נשקך משתלשל מכתף רחבה זרה

כמו שהלכת, לא הייתה משמעות לדרכים
הדמויות נשרו מאובקות
מספר אגדות
שאיגד את תולדות הצעדים הראשונים

לא הייתה דרך אחרת ומוכרת ללמוד,
מלבד ללכת לעומקים ולגבהים
בישורת הקווית והאופקית

"ענתה השושנה לרוח, דמעה בין המילים
זה הזמיר, אשר לי שר, פרח מבין עלים
נכספתי אל מגע קולו, הצחוק והצלילים
נדד אל ארץ רחוקה, ישוב בצאת גשמים"

כשהרמת גבה הופכת להכרזת מלחמה
כשמשיכת כתף הנה סיבה לבכי
אם את לא מבינה
מה הפלא שיחסינו הולכים
מדחי אל דחי