אל תספר לי על שבירת גלי האור
כשאשאל למה השמיים כחולים
אל תסביר לי איך עובד שוק ההון
כשאשאל במה נמדדת הצלחה

דודי שטרן: מלים, לחן, עיבוד
ויויאנה גרסטון: שירה וקולות

האופטימיות
שבאה עליי פתאום

אלא שמה שאתה באמת רוצה לעשות עכשיו, זה לתפוס את הכתפיים שלה,
לטלטל אותה חזק-חזק, ולהגיד לה שתפסיק כבר! תפסיקי לבכות! שום
דבר בעולם לא שווה שתשבי פה ותבכי ככה.

מר וייט היה בדרכו לעבודה כאשר הרגיש רטט קל בכיס המכנסיים
הימני. תחושה זו הייתה מוכרת ולא מפתיעה מדי. "מי זה יכול
להיות?" חשב, והכניס את ידו לכיסו. הרטט נפסק. תמיד זה קורה לו
- לחיצה על המקש הלא נכון.
שיחה שלא נענתה. מספר 1: אלוהים.

אחרי שעירבבתי את קצפת גבך
עם קרם משובח,

ואני תאוותי בוערת
במפלי סערותיי.

הזמן העומד כאן מקשיב
איך אנחנו חולפים עם הרוח
ללא צל של ספק נמוגים
מבעד לחלון הפתוח

הרי הוא קולה של הנשמה המתרחקת מהגוף.
הרי הוא השקט הנפלא שנמצא בכול עוטף אותה.

תמיד הוא סבל מבעיות של "חבל":
דיבר? "חבל שלא שתקתי"

שתק? "חבל שלא דיברתי"

אתה ואני
כמו צעיף באדום וסגול,
שילובים גרועים המדדים יחד בין שלוליות בגשם.

מחפשת מקום שקט,
נכנסת לתוך הבועה שלך
לתוך המקלט האפל
שם את בטוחה.

זהו סיפור על דעה שנהרסה
על מלחמה בין טוב לרע, על העולם הבא
סיפור עצוב, ההתחלה לא ידועה
הגיבור הוא לא אתה, המלחמה ממשיכה

ורד אדום
על שולחן הכניסה
מונח בודד
מחכה רק לך