כשהלילה מצית כוכבים בשרשרת
ומאפר על המרבד השחור מעלייך
את יפה כתמיד ומתמיד מהורהרת
אם נפלאה באמת אהבתי אלייך

כשעלית לבמה
פנייך זרחו מאושר
כששרת, כל מבט מילה ותו
היו לי להשראה

הצלילים עתה צליליה
שלהם היא - הם שלה
הם רוקדים לחילוליה
הם קדים בפקודתה
מוקירים את תנועותיה
היא כואבת - הם איתה

הקיץ מבורך בקוצים
יש להם את האופי והיופי שלהם

בגיל שלושים וחמש
נפשי עדיין נוטה
להתיישר
לפי
איזשהו קו

וגם אם אולי
צלי לא יישאר אחריי
יישאר במקומו הד קולי
או מילה משיריי

עצרה החיבה במסע לאהבה.
עמדה היססה האם הגיעה העת
דחקו שמחה, רוך ותשוקה,
מה לך היסוס, עד מתי נוכל לשאת.

דממת פנייך אל שלי
שלוות נשימתך בטוחה
ליל שימורים הוא לילי

גם בקלידי שחור לבן
יש מנעד עתיר גוונים

לא אזדקק לראות או לחוות
בכדי לדעת את כל שקלוקל,
הפתי הולך לעבר השאול
העיוור כלל לא שואל.

ארץ שכולת דמים
בעורקיי זורמת
וחדרי ליבי לך בית
קצב שכרונך

שתי בנות לנו:
האחת נשואה למהנדס מחשבים
השנייה לעורך-דין;

הדרך חזרה לחוף הים התיכון תארך זמן רב, מישהו, הרי, אמר פעם
שההרים גבוהים יותר בדרך חזרה.
אויש, על מי אני עובד, בארצנו הקטנטונת מגיעים צ'יק צ'ק

תודה לך אמי על
שהבאת אותי
לכאן
לדור עם המתים