והיה כי תבוא בשוך ימי הסער,
מרחם מדבר, ברוח רושפת, תפרוץ.
היא, אל צל כנפיה תאספך

Photoshop Poser 5 ושקית זבל.

מתחיל, נגמר, חוזר.
מפחיד, מצחיק, מתגבר.
מעורר תקווה, מאכזב.
גורר ציפייה, כואב.

אם תראו אנשים בחלוק לבן -
אני נסעתי לתפוש דובים סגולים בקוטב המזרחי!

כמו ברגע אחר
כשתחלוף הסופה הגדולה
את תהיי שיר הלל
לכל הדברים הטובים

השחקים יורדים בלילה ואני בודד

השחקים יורדים בלילה על ברכי יורד

ברחובות צרים
עקלקלים כתלתלים,

מנדוסה ואת ואני
מול בתינו יזרום פלג מים
כלבים שעירים
שולחנות מעץ
וניצוץ שחוזר לעיניים.

שיר העולה מבטני, מגרוני
צלילים אדירים הנוסקים לשמים

המים צבועים בכתום מלטף,
שנמתח מהאופק לחוף.
אני לא רוצה ללכת,
אבל אני רוצה לשים לזה סוף.
זה היה יכול להיות מושלם.

אל תשכחי שאהבתיך
משוש נפשי, הנקמנית
כמה רציתי שתהי לי
באת, ולא היית

האמנם קולך הוא ששמעתי
בפסגת ההר לעת ערב
האמנם ידך היא שחשתי
מנחמת בשעת שבר וחרב

תלכי לישון כבר מאוחר
אנחנו כבר נמשיך מחר
עם קצת יותר אויר במפרשים...

החורף השנה קר מאד
ושולה אצלי בחדר תוקעת נאד
הגשם שיורד בחוץ ממש מכה
ושולה ליד התנור זרוקה

חכמים היו הצלמים
שידעו להקפיא את הרגע.
הטרם שבין מה שהיה
ומה שלא יהיה.

אני הכי אוהב
כשהוא מציץ פתאום ומכה בי
מבעד לחולצה הגזורה ומכנסיי הדייגים