כשיגיע היום
אבוא אליך
בבגדי הולדתי

גופי ערום אך נפשי נותרה
אטומה ומסוגרת

והנה שוב אני כאן מול המחשב מנסה לחפש לי חיים, ואם אפשר אז
שיהיו מדהימים. שוב אני מחפש מעומקי הייאוש היומיומי המשמים
איזה אות משמים, איזו דרך בריחה ואולי הארה.

עניי עירו קודמים,
יעשוק זיעת אפם.
יתרתו שלו,
משענתו תהא גבם.

בכי לי מדבר
כי מדבר ביקשת לבכות

הרוזנת מאשרת עוד תקופה שקטה
עננים של צמר גפן יהוו לי תפאורה

את עבורי חוויה לא נגמרת
אך אני עבורך,
זיכרון שנשכח.

ועברתי בעד כמו לא רואה אותך
אלוהים רק יודע מדוע
אני לא באותו המקום שהייתי
כשהתחלנו לצעוד

בתחתית
מתעקלת כל דרך,
ותועה בדרכו האמן.

קול והרוח עולה מהים
אל המקום היפה בעולם
שיר מנגן במיתר מיוסר
את הרגע הזה שנשאר
כך יישאר...

אני אומרת לך
שאני יודעת לראות
את שהלילה מסתיר בחיקו האפל

משהו קטן מילדותי...
חותר לביאליק

יום שישי בערב, אתה יושב במזדה החדשה שלך מאחורי ההגה, במושב
שלידך יושבת אשתך ואוכלת אחד מהיוגורטים אפס אחוז שומן שלה.

בלילות ירח מלא שומעים
את יללות הזאבים במדבר