מתעקשת
מושיבה על ברכייך
תחלואים מדומים

הימים האחרונים
החלו משיבים אותך אל חלומותיי
ואת שעון הכאב
למחול מחוגים נוסף בחיי.

שלום לך פחד היה נעים להכיר
נהננו ביחד ואפילו שהיה אדיר
את זה הקשר הגיע הזמן להתיר...

מוזיקה אירית מסורתית

ירח יפרוש מניפה לבנה
ואני רואה אותה מעופפת אליי
בין המגדלים של העיר הגדולה
העיר שבה נכמרים החלומות

ממרומי הסלע, הגלים נראו אימתניים, ובזעף אין קץ תכפו והלכו
כשהם עולים כל פעם יותר גבוה, מלחכים את קצות אצבעותיי
ומתרחקים. מאיימים, לוחשים: "אתה לא שייך, הגל הבא יתלוש אותך
מכאן".

ניסיתי להסביר על רגע מזוקק
מול ים המוות,
כשהרגשתי חי
שעות של שקיעה ואת לידי
על רגע של חסד
שלך ושלי.

כשהכל נגמר, הוא ידע שכל חייו רדף אחרי רעיון שגוי.
אידיאולוגיה מוטעית, עטופה במסרים והטרמות שהחלו להציף אותו
כבר משהיה ברחם אימו ולא חדלו עד רגע זה ממש. אפילו המחשבות
שלו, החל להבין, לא היו באמת שלו.

משה היה מאושפז במצב קשה, לא מבחינה פיזית, החלק הזה דווקא היה
בסדר גמור. הבן-אדם היה משוגע כמעט לחלוטין, מדוע כמעט
לחלוטין? כיוון שהיה היגיון בשיגעון שלו.

מי ידע לילך, אישה,
סוד פיתולייך,
אפלולית מוארת
בחופת ערפיליות
שמייך, כוכבייך.

הירקון תמיד ירוק
רק בישראל

על אדן תנומות הלילה
אישה, דומעת אשליות
מתפתלת

נוקשות אברים

אם תרצי שאבוא ואחבק
אז דמעה בודדה שבכית, תלבה את האש
לא בגלל הרצון לחיבוק, כולנו זקוקים למגע
פשוט, כי היית צריכה לבקש.

להקת "דרי הביצה" קרמה עור וגידים, לחרדת כל מי שאוזניים לו,
בקיץ המתיש של שנת 2004.
אין מקום לדבר על "הקמתה" של הלהקה, שכן "דרי הביצה" מעולם לא
"הוקמה" במובן הפורמאלי של המונח, אלא קמה באופן בלתי נמנע
כפרי הנסיבות.

עם מינימום מו"מ חלקלק על רגשות
אתה מגיע
כמו עורך דין טוב

שהוא היה בתוך המכונה סגור
והיא אכלה אותו כמו תולעים בקבר
עם השיניים שלה איזה דבר ברזל... ברזל
והוא ישב בפנים כאילו מת אבל
לא אבל - מת!