אבא שלי לא רוצה לראות אותי יותר
זה יקר ואין לי זמן, זה מה שהוא אומר
אבא שלי מעדיף את אחי הבינוני
כי הספיק לו ממני והוא לא זוכר שאני

ברוך הבא לעולם האמיתי
בו הפרצופים מקוטעים לשחור ולבן
אני לא מאמין בזה
זאת היא רק אשליה

פעימות זהירות של מחשבה הולמת
גוברות על הנחת הזה - להיות בטווח ראייה
לרגע אין חוץ מזה כלום
תנועה זורמת בעורקים, אוויר הסערה נספג בעור הלח

הנה אני חובר לנשר הגדול
ידיי פותחות את השער רחב
אל תוך ממלכת הצפנים והאותות
מסך השלווה ניפרש על פני הארץ

אתה שוכב על המיטה הגבוהה שלך
בקומה השתיים עשרה בדיוק מעל למפרץ
מבעד לחלון הזכוכית הענק

דבלין של אמצע אוגוסט
קנון G9 שיהיה

בחוץ דיסהרמוניה
אלפקות יורקות לכל כיוון
אני בתוך כלוב, בתוך בור

רמת חשיפה מינימלית
למפלי נשורת גרעינית

אני מטפס
מדרגה
אחר
מדרגה

בקצה אנטנות גבוהות
היו ההורים שומעים את הקולות
חיות משונות נהמו בחורשה ליד הגשר
היינו רואים את אזהרות ההורים

כשבאו למצוא אותה
היא כבר הייתה אכולה מהנמלים

ואותו ירח שהמיר
כתמים בשמלת השבת
הליט פניו
בשתיקה.

מעולם לא ידעתי
אורך חייו של געגוע
עד שרחקו נתיבים.

צל הלילות שלי פגש את צל הימים שלי
כשהאיר השחר ואת עוד ישנת
ראיתי את שניהם נכנסים אליי לסלון
בדממה

פניי ניבטות במראה של החיים,
נוגע בקמטים שלי, מרגיש את
העור הצרוב.

יש כאלה שכואב להם הלב.
לי כואב כיס המרה.