בערבי שירה עם הקולגות,
בארוע עם מנחה דברן,
באולם מקוביות ולגו -
אני אוהבת רק את הפסנתרן.

והאבן, היא שותקת
מכוסה בצלקות
לא רוצה לחוש עוד צער
מרחיקה את הדמעות

היא מבשילה במוץ, ברוח
בתבן השדות אשר פרעוה
סופו של אוגוסט, כלהט בגבה
תלמי הערוגות עומדים בזכר פריחתה.

תחתונים קרועים זרוקים על הרצפה
ולתוך סיוט היא שוב מתעוררת

השנים חולפות
כשתביני ותרצי
כבר יהיה מאוחר,

כו

זכר את הציפור המרהיבה
ואת העץ
שעליו נחתה
מול החלון

הנה היא עולה מאי אן,
חגיגית ויפה מתמיד,
ובאה אלינו לכאן,
מיתרים בלבנו, תרעיד.

אמרתי שחלום אוורירי
עוטף אותי ברכות
עדינה, מלטפת
שזורה בזיכרון מתוק

סדרנית חייכנית קיבלה את פני
ושאלה לאן זה אסע.
ואני לא ידעתי איך לומר לה את זה...
אני כאן בשביל המסע.

שוב הריעו קולות השופר
פיתחו שערי שמים
שנה חדשה.

ספה כחולה

זה כמו לראות רכבת דוהרת מול תינוק
כשהוא בוכה בפחד ואתה כה רחוק.

ענני געגועים
כיסו את שמי הלילה
שולח מבט מנסר באפלה
לצמוא כוכבי עיניה