עינייך מדברות אלי שירת מלאכים
דיבורך מרטיט בי מיתרים
בצלילי אהבה.

אוקטבות מטפסות במעלה גבך.

ואני לא רוצה להיות שם נוכחת
אסגור את הדלת ואגיף התריסים

איך אוכל במלים לתאר?
את הכעס ואת האהבה,

בכל דמעה אשר זולגת,
על כל אחת מלחיי,

גו זקוף וראש מורם
יפה תואר בלבן
רגיש ומלא בהבנה
צועד רגוע בטוח

אל תלך לשם
יש שם מקום לכולם,
אך זה מקום מנוכר.

כל כך הרבה
חומות של שתיקה

עם הניחוח המשכר
כחולם בשבילים
עובר ליד נחלים
עולים על גדותיהם

אנשים פשוטים גרים בבית פשוט
מגדלים ילדים שנולדו בטעות
רבים כל יום חושבים על פרידה
זה משהו פשוט זה עניין של שיגרה

הגלים רוצים לגעת
והים עוצר בעדם,
תנו ללבבות להשאר
תנו לאהבה לפרוח.

אני שמעתי שבעיר יש חגיגות שנגמרות בצהריים.
שמעתי סיפורי זוועה שאף אחד לא יעלה על בדל שפתיו,
הנערות קרות, אכן, אך מופשרות ירכיהן וצוהריהן
ויש סיבה לכך שלא אני הוא זה שמתנחם בהן עכשיו.

זו הייתה הפעם הראשונה שהוא בחן את הדברים. אמנם שיגרה זו
הייתה נהירה לו ולשאר המיבמוז מימי קדם והנחלתה המונוטונית
והממושכת כבר קיבעה אותה כאינסטינקט של ממש, כמו פעולות הנשימה
וההקאה. אך הייתה זו הפעם הראשונה שהוא הביט על ההכנות הללו
מבחוץ - כצופה.

מפל של שוקולד לבן התנפץ על אבני השוקולד החומות,
הכהות קרוב למקום בו ישבנו אני ואתה

התמונה שלך מונחת על שידת השדונים
השמפו והמרכך על ספסל הנאשמים
וכל זה בגלל כמה דברים מטומטמים
את לא מחלקת אהבה להמונים

ידייך שלוחות במדרון
גבעת עינוגייך
נרתעת.

-צילום חובבני
-צולם במצלמה דיגיטלית

ורוד מתוק

הנחה א':
חבר הוא מישהו שעוזר לך.
הנחה ב':
אויב הוא האנטי-תיזה של חבר.