אז מה אם אינני הרי פוטר

יריעת שמיים כחולים ממעל
גבעת דשא ירקרקה
אגם מים קטן
ומזרקה

הצער מעוור עיניים
לוחש לחישות עזות
הולכות ומתגברות
אנשים מדברים
הולכים בין מדבריות של כאב

קשה להיות אטד
במיוחד ליותם
וגם בעמדי זקוף על גבעה
רוחי עודנה שפלה
כרוחו של אטד נבזה ונרגן

גם אם נצח, לא אוכל עוד ללחוץ את ידך
מרגיש עכשיו יותר מתמיד, קרוב אליך
כי מצאת מקום בתוך חדרי ליבי
אני שומע אותך שורק אלי משם
אני שומע אותך משייף שם תיקונים

במעטה ערפל של קרבת בראשית
הקפיד הבורא על חוקים שהשית,
מגן עדן גורש האדם כי חטא
בזיעת אפיו הוא יאכל מעתה.

ומה הם רואים
נסחבים כמו עיוורים
אחרי צלילים
נעימות של החיים

לפעמים במצבים הזויים יש
פירורים שאני שומרת לעצמי

לחצות את הקווים אי אפשר

הוא שלי הדובדבן, שלי ורק שלי!
כה אדום, mon cherry.

אט-אט יתגלו הרזים.

או אולי אנבור בערימת האשפה
שהשאירו
אולי אמצא שקר אחר
גס פחות

קשה לך לגעת במישהי מבלי לחשוב שאולי היא פוחדת, שאולי היא
נרתעת ממך. שהיא נגעלת. שאולי אתה אונס בפעם השנייה בחיים שלך.
הייתה לי חברה אחת מאז, והיא לא ידעה על ליאור, אבל במוקדם או
במאוחר היא הבינה שמשהו לא בסדר. וכמו כולם, גם היא עזבה.

שוק פריזאי - כיעור ויופי
פרחים ועופות צייד
ודוכן פטריות
וגבינות עבשות
שמשיות תחרה

רדומה בנחשול הזמן
החולף באין במבט שני
לדפדף בו את הרהוריי.
וכבר ראיתי את סוף הדרך

הלנצח נועדתי
להיות קשור אלי סלע
כבול בכבלי
אל פסגתי האפורה

אני הולך אולי, משאיר הכל מאחורי
בניתי זאת הרבה שנים.

אנדוד בלי למהר אחרי כוכב זוהר,
ניצוץ אשר הטעה רבים.