את שיער ראשי סיפרו קצר קצר
כעורה הייתי

יום אחד היא שבה

מה יעשה אדם כאשר
בוקר מסרב ללטפו
ירכין ראשו על חזהו
הדואב

מהמציאות בכוח
מנסה לברוח.
חזק-חזק אני רוצה
ובארץ האיבוד את עצמי מוצא.

בגן נשמתי
שממה פורחת

נועה, נועה . . .
את יפה כל כך.
כך כמו שאת
צמיד אחד ביד
שתי גומות אפילו אף אחד.

''כמה ימים שאני לא מצליח לחייך באמת...
לו רק היית פה הייתי שוב...''

עין עבדת 1995

פנתאון אלים ספוג בצליל הרמוני
במקום שטוב ורע הם עניין של השקפה
קם לו אל זקן, זועם, מעט לקוני
זועק בקול - "אני עולם, ארץ ושפה!"

החורף עשה כניסה מפוארת
זה היה בנובמבר כמו בחודש חורפי של ינואר
התגעגעתי, מאוד

אודם זוהר

"נו את באה?" הוא מזרז אותה, משרבב את ראשו מבעד לדלת המשרד,
מחייך ובעיניו רמז לנזיפה. "הישיבה כבר מתחילה, אנחנו
מאחרים".
היא משחררת אנחה קצרה, מעיפה שוב מבט במסר שקיבלה הרגע במייל,
מתלבטת האם לענות עכשיו או מאוחר יותר ומחליטה לדחות את התשובה
לערב.

המצפן מכוון גם כשאינו מתכוון..

מישהי להתעורר איתה, זה הכול. לקום בבוקר, לפתוח את העיניים
ולקלוט חמימות של מישהי חיה ונושמת על ידך, ולדעת שזה לא
שרידים של החלום מהלילה בגלל שאתה יכול להריח את השער שלה
ולראות את הצוואר עולה ויורד כשהיא נושמת. תן לי רק את זה,
ואני קם בבוקר מאושר.

אז כשפחדתי שלא יבוא מחר
ילד כה קטן שמסתתר בתוך הכר
חיוך יפה של אמא את שלחת אלי
וידעתי שיש טוב בחיי

אדוני השופט , הטה רחמים
בסופו של דבר כולנו דומים
אל נא נשכח כי דרי המשכן
כעמוד אש ערכי לראשי המורכן

"היא אפפה את החשכה כמו מערבולת ערפל האופפת מכונית......"

כערבה הבוכייה על שפת הנחל
כלביאה בפני השחל
תרכין ראש.