הבדידות לא נמדדת במילים
היא מתפרצת כמו מיליון שתיקות
כמו אלפי הרים

מה תאמר אם בכף ידי
אשא ציפור שיר נרעדת
ואאגרף אצבעותיי באחת?

עכשיו נוחי על משכבייך
אמא
נביאה חכמה, נקמנית שכמותך

מארב סמוי הגב מופנה שיער משוח לא רואים פנים
תופין קנוי אגב מגעיל וגוף מתוח מתחבאים שפנים

חשבת שמצאת לך את הגבר הנכון
הוא נראה יפה, גבוה וחסון
אבל לך בכלל זה לא משנה
מצידך אפילו שיהיה נמוך ורזה

ובהלה לא תאחז בי
תאבד דרכה בחשיכה

לקחת אותך
ולטלטל
ולהסביר לך
שאני אוהבת אותך.

כמעט ושכחתי
-

אותך.

סב סבו של סבי התפרנס מן הים
שדד והטביע כול מה שהופיע
התעלל במיוחד בספינות של ספרד
בים הקריבי, חופי טרינידאד

גשם בחוץ
כל-כך יפה,
ואני,
בתוך הבועה שלי.
מדי פעם
טיפות מפלסטיק
נמרחות על החלון...

מגרשת תחושות של חיבה
אין בך שמץ שמחה
אף מילה של עידוד,
שונאת את חייך
ממררת חייו.

מרחק העור מהבשר
הולך גדל ומתעבה
כפילים בשדות מצהיבים
אנחנו מלחכים פצעים

קראתי לה איגי וקסמן ולא בגלל הדמיון המפתיע לזמרת הנהדרת, אלא
ככינוי חיבה מקוצר. גל התנגד בתוקף, הוא טען שזה נדוש מדי, אבל
לא נידב שם אחר, אמר שזה יבוא לו עם הזמן. כך היא נכנסה אל
ביתנו, בת בלי שם. עיני אזמרגד ירוקות, עור חלק ורך שמגע בד
משי מגעו וציפורניי

ילד מחזיק נר דולק.
הם שמחים
הם מחזיקים נרות דולקים
כולם.

.....

בימי שובבות לחכמים בלבד ונזהרתם לנפשותכם