ובשעת ערביים מגיחים כל ה
ציירים, רקדניות הבלט והנינג'ות
בדרכן אל המתנ"ס השכונתי

והיו לקט ושכחה
ועולה רגל ואבק כוכבים
והיה מבול דמוע
ואל שרחק.

הפעם האחרונה איננה יודעת
שהיא אכן הפעם האחרונה
לפעמים אני צריך לתעד את המיקום המדויק
כמו פריט ביומן משטרתי

הנה שוב חזרנו
לחגוג את מותו של האור
מעט גחלים לא נכבים
ורמץ רמץ מתכסה בחול

רוחשות לך שירים
המתנגנים ביתר קולות
תהודתם כמו מבקשת ללכוד
את תשומת ליבך

בלילה באו המנאייק הכחולים,
גבוהים כמו עמודים, כאלה גדולים.
היה מלא רעש ובלגאן
לקחו את בוריס הנרקומן.

אחרוז לך משחקי מילים
מבעד הילה של אשליות
אשאיר לך שביל של פירורים
לפסוע אחר הרמיזות

אם את נשארת הלילה

"אומרים ישנה ארץ
עמודיה שבעה
היכן אותה ארץ
איה אותה גבעה?"

מול מפרץ פתוח
הנושק למרחבים
ירח עגול חיוור
משייט בין ערפילים

התעוררתי לתוך בריכה של כוכבים, אשר ביניהם צף שליש ירח. עברתי
עליהם בעיני אחד-אחד, מחפש מוזה. לא מצאתי דבר וחצי דבר. הדשא
סביב היה עדיין באותו הגובה. התבוננתי בתלוליות אשר סבבו אותי
וגם שם לא מצאתי מוזה. מאוכזב גררתי את גופי משם, מחפש עדיין
בחצי עין, אולי

אפתה אותך בשיחה אינטליגנטית ואלגנטית, עד שיצא הנמר מכלוב
העצמות שבנית לו. ואז יקירי, הכל יכול לקרות. עכשיו זה כבר
תלוי בך, עד כמה שתצליח לרסן את עצמך. אבל עדיף שלא תנסה. ככל
שתהיה פראי יותר, כך ייטב.

בחדר ללא הדלתות, דנה שמעה נקישה פתאומית, משתוללת. היא קפצה
מהפינה האפלה שבה היא השתמטה כבר שעות, אולי ימים. היא שפשפה
את עיניה ואז פקחה אותן אבל לא היה מה לראות. החלל היה ריק: לא
שידה, לא מיטה, לא שולחן ולא כיסא. לא היה רמז לכך שמישהו אי
פעם

היום היא נתנה לי מפתח
שיהיה אצלי כל הזמן
ואני מרגישה שזה כבוד ומחמאה בשבילי
על האמון שהיא רוכשת לי
בנתינת המפתח
כי בכל זאת, יש שם דברים

גמרתי ללכת ולקנות ירקות, גמרתי לקלף והכל היה על האש. ואני
מדפדפת בעיתון, מגיעה למודעות האבל.
אני רואה "גב' ישראלי" יושבים שבעה אצל הבת שלה.

בסקיצה שברירית של רוח
עלה בודד הקיץ, ואחריו
העץ כולו, פרוע ומתוח,
קם לתחייה מאפר ענפיו

בחוט ומחט נתפרים השמיים
שם קרע סמוי
שם קרע גלוי
מלאכה מאומצת שלא

יש לי מקום חניה
אבל אין לי מכונית
משום-כך המקום מיותר;