"הירקון שוב מזרים, חלומות עירומים.
ישירות אל הים, בזרימה עצובה.
משאלות מבשילות, במסע הגלים."

אז איך את אומרת שרע לך
ושהשמש שוב לא תזרח...

טלי מתקשרת, המועצה התכנסה. או טו טו יום הולדת רוצים לדעת מה
אני רוצה.
אומרת: שמיכה על החוף, בקבוק וודקה, חברים טובים וזה הכל.
אך המועצה בשלה: חייבים מסיבה, בכל יום את הופכת לזקנה. צחוק
פרוע. חה חה חה.

עצמתי עיניים, קיוותי לטוב
לרגש הזה יש מקום מיוחד
כמו שיר אחרון שהבטחתי לכתוב
הכל יסתדר, את תראי, יום אחד

ללכת בעקבות מה שהחסרתי מתוכי
זה צו למבקש לתהות על קנקני

ציפורי מסע מספרות
ערגות נעלמות
לאהבות דהויות

מבלבלת ביצים ומוסיפה לחם רטוב
מתבלת באסכולות בולשביקיות רקק
ופולטת כדורי בשר

שביל האבנים הנוצץ
מעל שטף הזמן,
עליהם רוצה אני לקפץ
לא יודע לאן.

על הראי אשר בחדרי נחת זבוב
ובחן אם עודנו יפה כבעבר;

מי הטוען שרזים נרגזים
מי עוד מגזים במילה כמו הוזים
מי מעגן רגשותיו בחוזים
חופן את חייו בשיירת פוחזים

על שביל חולי
לא כבוש
על שייאלצו לחפור בור גדול במיוחד
ועמוק במיוחד
להסתיר

אין שום וודאות
שהשמועות
נכונות, אך השימחה היא ממילא
תכלית האירוע

יש אומרים האהבה מיותרת,
את הגוף והנשמה היא גומרת.
יש אומרים האהבה מיותרת,
ואת, מה את אומרת?

"Barkhiz o bia bot-ha baray-e del-e ma.
קומי ובואי יפייפיה אל לבנו
Hal kon be jamal khish-tan moshkel-e ma
תפתרי עם יופיך את בעיותינו"...

זו שעת הציפורים
כשלילה גווע מהלך חרישית ברגליים יחפות
אור-קיץ אפרפר מסתנן בין חרכי התריסים
ציוציהן מחליפים גוון בצמרות

איקליפטוסים שומרים על אדישות הנוף.
אוויר כבד צמא לרוח

בקרון רכבת
אני שומע גלגלים
מתחככים עם מסילה