ארבע נשים, ארבע מטרות, ארבעה מקומות שונים בעולם וחופש אחד.
את הראשונה הורדתי בוגאס. הכל הלך חלק, בלי הרבה בעיות, עד
שהחבר שלה התחיל לחשוד בי, אז הורדתי גם לו כדור בראש.

אעטוף את עצמי בסחבות דהויות
כמו עכבר מדובלל ורווי מלכודות
מתנשף על גבינה צהובה שאינה
ועיניו גלגולי בהלה.

נראה היה כאילו אני והיא האנשים היחידים בעולם. ואם כך, זה
אומר שבעתיד זאת תהיה אשתי - כי אם אין נשים אחרות לא תהיה לה
ברירה אלא להסכים להנשא לי. ואם היא ארוסתי אז עליי להתרגל כבר
מעכשיו למבטא ולצעקות ולחזה הקטן שלה ולשערה הבלונדיני
ולעיניים הירוקות...

אני מתה על פיראטים

והדמיון עף לו רחוק אך אני נשאר
והמיטה קשה והראש מונח על הכר
ואני נרדם עם עיניים פתוחות

לחן וביצוע מקורי לשיר "יונתן" של יונה וולך.

"תורתו של דארווין" אמרה ההגדרה. שמונה אותיות. מתחיל ב-א'
והאות הלפני אחרונה היא י'. "אבולוציה", חשבתי. כאילו, לא
ברור? בעודי מתחיל לכתוב את פתרון ההגדרה שתביא לי שיא חדש,
נשמע קול נפץ אדיר מחלקו הקדמי של האוטובוס. "הנה זה מתחיל",
חשבתי.

זה תרגיל שעשיתי כחלק מסדנת מחזאות. התרגיל נעשה אחרי שלמדנו
על רצון. נדרשתי ליישם את העקרונות בסצנה שבין שתי דמויות.

באמצע שום מקום אני יושב וכותב לך
מחכה שתגיע כבר יותר מדי זמן
אמרו לי לוותר אבל אני רוצה עוד קצת
אולי אני אפסיק מחר, אולי הפסקתי כבר אתמול

הוא פנה אליי ומיד הצטער. כולו נרגש וסעור, מגמגם. היה זה איש
שמן, שחום עם שיער שחור ועיניים שחורות עוקצות. הפנים שלו היו
מלוכלכות והיה לו מבט כנה של ילד קטן חסר כל. הוא ישב על כסא
צהוב שבור בתחנת אוטובוס.