יורד גשם בחוץ
ואין לי שום דבר לחפש, כשאת נמצאת כאן
בואי ושכבי לצדי, כאן מתחת לשמיכה
נתכרבל בפוך ובדימוי האמריקאי של אהבתנו

האהבה היא לא אותה אהבה, התשוקה היא לא אותה תשוקה, ואפילו
הסקס הוא לא אותו סקס.
הם הרגישו שמשהו חסר בין שניהם. "חסר קצת פלפל" הוא אמר לה
לאחר שטעם את המרק פטריות שכול כך אהב שהיא הכינה לו.

פרידה זה לקום פתאום בבוקר ולמצוא את השערות של החבר לשעבר
במיטה על הכרית.
הפרידות שלי ממנו תמיד גרמו לי לרצות להמשיך לשכב במיטה
ולהתמסר לחשק שלי שלא לקום.

הוא הלך, ופתאום הדמעות מתחילות לרדת בלי שום סיבה, אני לבד
עכשיו ומותר לי, מותר לי לעשות הכל, אפילו לבכות, כי אני לבד.

אהבה
איזה חיוך איזה מבט.
אתה רק מסתכל בה אתה מתאהב.

בעולם ישנם המון סוגים של זוגות גרביים.
לכל אחד יש את הסוג שהוא אוהב במיוחד.
אבל אני חושב, שלרוב האנשים
לוקח הרבה מאד זמן, אפילו כמעט כל החיים,
כדי למצוא את הזוג האחד.

אה, אלוהים, אפשר להטריד אותך רגע?
מה השעה?
עשרים וחמישה לשש בבוקר.
נו, עוד חמש דקות.

האוויר בחוץ בהחלט היה מרענן, אם כי עדיין לא צלול במיוחד בגלל
הכביש הסואן שעבר ליד. ישראל מתח את גופו והביט קצת סביב. הערב
כבר ירד. הוא העריך שיש עוד בערך עשר שעות נסיעה עד שיגיע
לניו-אורלינס.

אני מביט סביבי באיטיות, מנסה להמריץ אל ראשי זכרונות, ובמשך
דקות ארוכות איני מצליח. אז נופלות עיניי על בקבוק בירה ישנה,
כזו שכבר לא מייצרים. אני מרים אותו ומגלה תחתית שבורה.

אתמול בערב,
מישהי אמרה לי שהיא אוהבת לשבת איתי בשקט.
אני אוהב לשבת בשקט.

אין טיזר

הם ינשקו זה את זו על הלחי.
שפתיים יגששו שפתיים.
לשון תלקק לשון.
ידיים ילטפו גוף.

סיוון אמרה שהיא הולכת רגע לשירותים. החלטתי שאני חייב להתמודד
עם הרגשות שלי. התקרבתי למוטי כמעט למרחק לחישה ואמרתי, "זהו
זה, אתה האחרון".
"ומה איתך, אתה לא נחשב?", הוא שאל.
"כן", הנהנתי בהסכמה, "כנראה שאתה צודק. אני האחרון."

חלומות מתנפצים
כגלים על החוף
נסוגים לאחור
נשברים במהירות

ידייך העדינות והרכות ש"מלטפות" לי
מזכירות לי שאבדה לך התמימות...

תגידי, תוך כמה זמן את חושבת שתתאהבי בי?

מי בכלל אמר לך שאני אתאהב בך?

לא יודע, אבל נגיד... תוך כמה זמן?

תמר הסתכלה על אמיר בעיניים מבולבלות ויצאה מהכיתה בריצה
לכיוון חדר מורים וקראה "יובל" המורה הסתובב "כן?" ופנה אליה,
תמר שהייתה מבולבלת שאלה "נוכל לדבר?"

הלילה היא שוב יוצאת והפעם לתל-אביב. אני שואל אותה: "מתי את
חוזרת?" היא אומרת לי: "תוך חצי-שעה". בטח. רק להגיע מכאן
לתל-אביב זה חצי שעה. היא תטעה בדרך כהרגלה ואז זה עוד שעה
לפחות. אני שואל אותה מתי היא חוזרת כי מישהו חייב לשאול ואני
הגבר היחיד בבית הזה.

עיניים כחולות כמו שמים בהירים
שגורמות לי לרצות לעוף איתך לעננים
כשאת מעיפה אליי מבט
אני מייד מתחיל להיות מהופנט

חיכיתי עוד כמה דקות שהשיער יתייבש, החולצה הפרחונית הזאת
מגרדת לי קצת, קילפתי את החולצה הצמודה מהכרס המשתפלת שלי, כרס
מכובדת לילד בן 11 וחצי עוד מעט, אין ספק. אימא הייתה גאה בכרס
שלי, "כמו של אבא שלי כשהיה בגילך".