והיא יושבת שם, באמצע - שבויה באיזור הדמדומים שבין הצחוק
לבכי, העיכול וההקאה, התקווה והיאוש. מסביבה נעים כולם,
מחייכים וצוחקים, משתקפים בעיניה כבבואה של חייה הקודמים, והיא
באמצע -משחקת את המשחק של כולם ושל אף-אחד, בפנים ובחוץ, שוכחת
וזוכרת.

וכבר אז בילדותך גילו לך את הסוף,
הגיבור ימות השאלה רק מתי.
כל הנצח הנפלא הזה כל-כך בר חלוף,
ואין תרופה לחייך וחיי.

"אנחנו הרי לא בטוחות שהבחור שלנו בכלל מעוניין בבחורות, היה
קצת משעמם לאחרונה ו... אולי כדאי שנבדוק את זה אחת ולתמיד...
אתן יודעות, אם הוא כן או לא?" דיינה חייכה שוב את חיוך חושף
השיניים שלה.

-"עברת לי".
-"הייתי ויראלי?"
-"נגיף קשה."
-"כדורים?"
-"הרבה דמעות."

- "למה אני תמיד יוצאת הרעה בסיפור הזה?"
- "כי אני כותב אותו."

הסקרנות אינה קטנה והזמן הוא קצוב,
מתי כבר נדע ומתי היא תשוב

תספר לי איזה סיפור אגדה קסום כזה."
- "סיפור אגדה? כמו הארי פוטר למשל?"
- "לא! הארי פוטר זה רציני מדי. אני רוצה סתם עוד סיפור
אגדה."
- "כרצונך... סתם סיפור אגדה. בוא נראה."

לי יש את הכוח.

היא ביקשה ממנו לרקוד איתה
היא תכננה הכל מראש,
מה היא תגיד,
מה הוא יגיד

There is no sanctuary and refuge
From this feeling that always keeps me down.
I can't hold on for you anymore,
I see the image of a child

אתם יודעים - רכבות תחתיות יש בלונדון כמה מאות שנים, ואצלנו
בישראל עדיין מדברים על שנת 2010 לפתיחת הרכבת התחתית
הראשונה...

יש הרבה דגים בים.
זה משפט שאימא שלי תמיד אומרת. ולא רק היא. כל מי שנמצא בחיי.
אבל מה... אני לא אוהב דגים. פשוט, לא אוהב אותם.
הם מסריחים, הם לא טעימים, ויש להם פרצוף מפחיד כזה אחרי שהם
מתים, עם העיניים הפתוחות שלהם והפה הפתוח שלהם.

הדפס כרומוגני
40X30 ס"מ
2004

a broken soul that the world can't see
locked in a castle and threw away the kye.

"אני יודע. וזה באמת נכון... ואני באמת מאמין בזה... אז למה
אני ככה? למה אני פוגע בכולם?"
" מורגן, אתה חייב לענות לעצמך... אבל אני יכול לומר לך שזה כך
כי בסך הכל אתה רוצה שלכל מי שמסביבך יהיה טוב... יש לך כוונות
טובות בסך הכל, אבל זכור- הדרך לגיהינום רצופה

היא נכנסת לאוטו, מדליקה סיגריה בידיעה שהיא יכולה לעשן כמה
שבא לה, כי אותה זה לא יהרוג.
מסתכלת על החזה החדש שלה, מרוצה.

היום אני פה. הפסקתי לחפש עבודה, הפסקתי לחפש אהבה. אני לומדת.
שוקעת בכתיבה, מציירת, מעצבת, נרגעת, נושמת, ישנה

מה כבר אפשר לומר?