המלצרית עוברת. מיני שחור ישבן נשי, קטן ויפה. נדחקת עם כוסות
בירה בין האנשים הרוקדים. חיוך מאולץ על פניה. מתחככת לבוריס
בברך מחייכת אליו , עוד אחד?
כן הוא עונה ושולח את ידו לירך הגלויה. מתי את גומרת לעבוד?

מבטלי החוקים הקדומים
מבתקי הגבולות
מעוותי השפה בזדון

שקט מוחלט, כשאבא מבקש.
שקט מוחלט, כשאבא רוצה.
שקט מוחלט, כשאבא צועק.

אקטוף הדמע
לאגוד זר
לאהבתך

הקור הזה בכפות הידיים,
המחשבה שתמיד יש מישהו בבית.

מקפלת את עצמי
בקפלים מדויקים
מהדקת, עם ציפורן אכולה
וחותכת בעדינות.

ביקשת
שאתקלף בשבילך כמו תפוז...

לחדור הוא אמר לחדור אני רוצה
כמה שיותר עמוק כמה שיותר עבה

אני רציתי רק לחזור ולראות מה עם שרה שלי. תחילתה של עונת מעבר
מקשה עליה תמיד. שלהי הקיץ מפיחים בה געגועים אחרים, רחוקים,
וחרדות קטנות שאי אפשר לשלוט בהן. לא היא, ולא אני מצליחות
להפיג את הפחד שבעיניה.

כתם הקפה התפשט על סדין הסאטן הלבן כאילו היה מבחן רורשך
משונה, היה לי קצת עצוב על המצעים, בכל זאת שמרתי אותם
להזדמנות מיוחדת. עכשיו הגיעה ההזדמנות, מצאתי לסט את השימוש
האולטימטיבי.

ימים של גראס והרהורים
עוברים עליה כמו צעיף

ברשת הקורים הדקיקה, הצפופה, המתוחכמת
שארגתי

סדקים בתקרה,
מאיימים.

ריבעו אתכם ידידי
סגרו עליכם..רעי

אז מה אם היא באויר?
מותר לה.
היא חסידה.

כשהייתי ילדה חשבתי שקיים שער
שבצידו השני הכול יכול לקרות

מיום ליום מתאהב בך עוד יותר,
אבל לאף אחד לא יכול לספר.

שוב נפילה
אל תוך מרה שחורה

עלה יבש נדחס עם רעיו
תחת עול מטאטא רחוב
ניחוח סתוי כתום
אסוף במערומים בקרן הדרך.

בשיחים שמאחורי המגרש כדורגל של הבית-ספר שלנו מצאו איש בלי
ראש. אני אומר 'מצאו' כאילו שזה היה איזה מליון אנשים, אבל
זה בעצם רק בן דוד שלי, גלעד, שבטעות עף לו הכדור לשיחים.