דם תמימים על ידיי, חרוצות ציפורניי
בקורען את העור מעל הבשר
כאן ינוח בשלום מצפוני על משכבו
בעודי אבלה על גורלו המר.

בעיניים עצומות
זוג ידיים ערומות

ניצן זעיר לרפואה
מבין גזע שנגדע
כמעט נכחד,לא נודע

לעצום את העיניים,
כלום לא קרה.
לנסות לשכוח מהכל,
להיות בשקט, לא לזוז, לא לנשום.

בא לי לבכות עד שלא ישארו לי מים בגוף.
לפצוע את עצמי שלא ישאר דם

"ילדות יפות לא בוכות", אז למה היא ממשיכה לבכות? ניסיתי
להרגיע אותה ולהגיד לה דברים יפים, אבל שום דבר לא עזר ואף
החריף את המצב.

לנסות לעקור קצת פחד,
לגלות את היופי האינסופי.
רק ההשגחה העליונה קובעת
מתי נאהב אחד את השני.

הזקנה חייכה אליה שוב, והוציאה מהכיס שלה ממתק שוקולד. אור
חייכה, ועיניה נצצו באופן שבו רק עיניהם של ילדים קטנים נוצצות
כשהם רואים ממתקים, ואמרה יפה תודה.

"היא אהבה קרמבואים", הוספתי פתאום, בלי קשר לכלום.
"ואת אוהבת?"
"כן, מאוד."

במטוסיסילוןממשכמומחשבתיאנימנסהלעוף
צפוףמפוףללאיכולתלהשתחרר