אחריו עלה , לקול קריאות "אביב גפן המלייך", בחור נמוך , עם
צללית אדומה , מסקרה , שיער עם פאן ופסים אדומים , מעיל עור
שחור עם סמל השלום מאחוריו ומכנס עור אדום , אני חושבת שזה
היה אביב גפן

את נכנסת שוב בדלת
לא דופקת לא שואלת
מדביקה עוד נשיקה
היא מתוקה וארוכה
ואני שוב רוצה לשאול, מה עשית עד מאוחר
את אומרת שעבדת, ושוב נהיה לי קר

ניסיתי לקטוף לך את הירח
כי הוא זרח שם לחינם
וראיתי איש צורח
כי האור שוב נעלם

אני לא מוכשר. לא בכתיבה, לא בנגינה, לא בכלום.
אני סביר. על חוסר ברק טבעי אני מפצה בעזרת הומור מצחיק לעיתים
וידע מרשים לעתים רחוקות.

ילד עוזב את הבית
כמו שרק ילד יודע
ילד שולח חץ ללב של אבא ואמא
ולא פוגע

כשהדמעות שלך עושות לך שבילי ניקיון בפנים האלה שלך, שלא פעם
תהיתי מי ישב בן הרגליים של אמא שלך וצייר אותך בכזה דיוק .

ובעצם בלילה
ההוא הוא ישב בבית לבד
ובכה
ובכה (ובכה)
וצעק
אבל לאף אחד לא אכפת.
(אבל למי אכפת מילד אחד קטן שנראה מאושר?)

קיץ 2001

צוייר באיירבראש

זהו סיפור עצוב על ילד
אחר-כך נער
עכשיו שהיד.
הוא רק שמע קולות של אלה
שעודדוהו- רק להשמיד
הוא רק שמע מה שאמרו לו
לכן ישן הוא שינת-תמיד...

להבין אותי
זה להבין את זה
שמה שאני עושה
זה מה שעושה אותי
מה שאני.

אני לא מאוהב
רק רציתי לומר
תקווה נחמה ומכתב
ופתאום אני שר
פתאום איש מוכשר
וצבע מוזר בשיער

עוד שיר היפי
עוד זקן לגדל
וכשאני אהיה בהודו
אני רוצה להיות גורו
אולי רק רב חובל

אבא שאני אהיה גדול אני רוצה להיות בדיוק כמוך!