אני לא בוכה, אני רק מזילה דמעות, עומדת ישר, ראש זקוף, לא
מחביאה שקרים, לא מחביאה בושה. אני לא מתאמצת שיצאו דמעות, גם
שלא יחזרו פנימה, הן פשוט זולגות לי על הלחי, בלי ניצוץ
בעיניים, רק דמעות, כמה שיהיה, יהיה והכל עליו.

צבעי עיפרון

פתאום אני יכול לדמיין את אותם החיילים עם הבלוריות מהשיר
נעלמים להם אחד אחד ומשאירים אותנו כאן, כבר אין אנשים עם
בלוריות. כל שנה אותו דבר, והשנה יותר.

והגלים יתגלגלו אל בין רגלי
ויגלו לי
שעוד מעט כבר חורף.

עפרון מכני וכדורי הרגעה :)

מי לא רוצה לתפוס ראש עם אלפי? אין כמו אלפי. אליל של אלפי
ילדים. מדבר בלי סוף, יודע לחלק להברות ואפילו להבדיל בין מלרע
למלעיל.
אלפי- גבר החלומות שלי.

החדר שלו היה מסודר, יותר מדי מסודר. הכל היה מונח בדיוק
במקום ובמדף, במקום קליעים ואוסף הסכינים שלו, היו תמונות שלו.
כולן במסגרות שחורות. לא הבנתי בדיוק מה גרם לו לעשות את
השינוי הזה.
גירסה שונה לחיבוק

עד עכשיו היייתי בטוחה שאני צריכה אותו שיאהב אותי ושיתמוך בי
אני באמת צריכה שיאהב אותי אבל לא בתור חבר אלה בתור אח או
חברה ואני צריכה שהוא יתמוך בי אפילו יותר מחבר כי חברים באים
והולכים וגם ידידים אבל הידידים תמיד נשארים, לנצח, גם אם
נפרדו דרכיהם ולא דיברו

אני אוהבת ים, איך הגלים מתנפצים יפה על המזח, אם נהיה חברים
הוא בטח לא יקח אותי לים, ומה אם הוא שונא את הים? ומה אם הוא
אוהב את הים יותר ממני? ומה אם הוא פוחד ממים? או מדגים? או
ממדוזות? ומה אם הוא אלרגי לשמש? או לחול?

im holding a gun to your head,
love me, i scream as loud as i can,
love me PLEASE!!!

לא יכולתי שלהפסיק לחשוב עליה.
ופתאום הנה היא הייתה, כמו חלום שיתגשם.

המספריים נחות על השולחן
ואת ידיי מעטרות שריטות אדומות ומדממות.

אדם: (מתחנן) "בבקשה אל תיקח אותי! תן לי לחיות..."
מלאך המוות: "מצטער, אבל עליי לסרב לבקשתך."
אדם: "אבל המוות זה דבר איום ונורא."
מלאך המוות: "המוות עצמו לא. מה שבא לפני - כן. מה שבא אחרי -
תלוי."