ולי אפילו לא אמרה להתראות, לא בכתה בשבילי. רק נישקה אותי,
ככה על השפתיים, ככה עם הלשון, ומייד אחר ביקשה שאלך. וחיבוק,
עוד חיבוק עצום, והלכתי. ומאז לא התגעגעתי, ממש כמו שהבטחתי.
והיא לא התקשרה, כמו שידעתי שיהיה.

זה לא הגיוני שאני דכאוני כי הרי אם הייתי דכאוני, אז מזמן כבר
הייתי הורג את עצמי או הולך לפסיכולוג או משהו. אני די מסתדר
עם החיים

H3, HB, B6 - ועיבוד קטן במחשב

וככה אנחנו בורחים. אוהבים עד שמתפכחים

צוחקת
בוכה
נופלת

שעות נשרפות, ואת לא מבינה..
ילדה קטנה,
בוכה ובוכה,
מאיפה יש לך כ"כ הרבה דמעות?
מאיפה יש בך כ"כ הרבה עצב?

הפצעים כבר מזוהמים, העיניים כבר דומעות, השקט כבר כאן.
אם רק הייתי יכולה לחבק אותך.

מוקדש לדקלה

מוקדש לך...

הוא ידע שבסוף את תצאי מהחדר
ותחליטי שלמות זה עוד לא כדאי
את בסך הכל ילדה שחיה את הפחד
זה עובר על כולנו אז זה יעבור גם לך

תנו לי חומוס וגם פיתה
תנו פלאפל וגם טחינה!
כשאני רעב אני אוכל הכל...

כמה מתסכל להיות משורר בבמה החדשה
אנשים אוהבים סיפורים
רצוי קצרים
ורצוי על אהבה, דיכאון וסמים

מה מעציבנו ילד?
רק היות אנחנו אני ואתה.