שירן, שתדעי, שזו לא אשמתי. כל הראיות הושתלו נגדי. ואני בכלל
לא יודע על מה הם מדברים.

רישום עיפרון

שנים של חוסר וודאות

אין מסכה שמסתירה פנים
ומה שבחוץ זה מה שיש בפנים

זמנים ישנים, זמנים מוזרים.
לקרוא בשביל לדעת, לכתוב בשביל להשתחרר.
אז תמותי לך ככה לבנתיים,
תברחי שוב ממה שאת
תתחברי לצדדים הזרים שבך.

אולי עדיף להיות לבד?

'הא, זאת את.' אמרתי 'מה את לא צריכה ללכת להתפלל או משהו?'
'תשתוק. בא לך להפגש?'
'אם את יכולה להתפנות מהתחינות שלך אין לי בעיה עם זה.'
'למה אתה כזה מקניטן?'
'למה את כזאת דתיה?'
'הסברתי לך. אני אוהבת ויראה את אלוהים.'
'ואני אוהב וירא את אלי יצפאן.'

ולי אפילו לא אמרה להתראות, לא בכתה בשבילי. רק נישקה אותי,
ככה על השפתיים, ככה עם הלשון, ומייד אחר ביקשה שאלך. וחיבוק,
עוד חיבוק עצום, והלכתי. ומאז לא התגעגעתי, ממש כמו שהבטחתי.
והיא לא התקשרה, כמו שידעתי שיהיה.

זה לא הגיוני שאני דכאוני כי הרי אם הייתי דכאוני, אז מזמן כבר
הייתי הורג את עצמי או הולך לפסיכולוג או משהו. אני די מסתדר
עם החיים

H3, HB, B6 - ועיבוד קטן במחשב

וככה אנחנו בורחים. אוהבים עד שמתפכחים

צוחקת
בוכה
נופלת

שעות נשרפות, ואת לא מבינה..
ילדה קטנה,
בוכה ובוכה,
מאיפה יש לך כ"כ הרבה דמעות?
מאיפה יש בך כ"כ הרבה עצב?