בקבוק שתיה חצי ריק בתרמיל,
מוטל על ריצפה קרה,
טיפטופי דם על חזה שרירי,
ערבי בורח לחורשה שקטה.

עוד מעט הם יעלו על הבמה, יקריאו את השמות שלהם, והם יפריחו
בלונים לאויר. הם יחיכו, יזילו דמעה של הפרדות, וימשיכו הלאה.

כולם מחכים שראש המועצה יסיים לדבר, ואני מבחינה פתאום בבלון
אחד שברח מוקדם מדי. כנראה שזה היה גדול עליו כל הסיפור הזה.

הכל ידוע, מה מספרנו מהרגע שנולדו, איפה אנחנו גרים וכמה
נרוויח, איך אנחנו חיים ומתי נמות. אל תגידו שלא. אם יצליבו את
כל הפרטים, את כל המילים שנכתבו, את כל הנשימות שנעתקו. כל
אחד, בסופו של דבר, יודע בסתר ליבו, מתי ימות.

הדפס כסף על נייר 30X24 ס"מ
1997

אקריליק על נייר

אקריליק על נייר

אובססיה במצב נמס היא
הרגשה מאוסה
נגיעות קטנות היום כבר
אהבה היא מילה גסה

חושב כאב, מרגיש כאב.
לא רוצה לעשות כלום ונזכר- איך הייתי,מה יכל להיות, על שינוי
שלא היה וצריך היה להיות,

שלום היה מהאנשים שגדלו על חלומות, חלומות וחברים, כשהיה ילד
הוא וכמה חברים נסעו על אופניים עד לשדה תעופה כדי לראות
מטוסים שעוברים מעל לראש שלהם, פעם אחת ג'ינג'י סיפר לכולם הוא
ראה את הטייס, והוא עשה לו שלום, ככה,

את מותי בפיגוע
אל תנקמו ואל תנצלו

מחזיק בידי כוס זכוכית
יושב על כורסא
מנסה לא לזוז