אקוורל על נייר כותנה 40X30
1997

ואת בוכה
דמעות של טירונית

אני חושבת על כל מה שאמרת לי, מרגישה חייבת כי לימדת אותי כל
כך הרבה. את בטח לא יודעת בכלל, מה אני מרגישה עכשיו. כנראה
שאני אף פעם לא אצליח לתאר לך במילים עד כמה אני אוהבת אותך.

כשאני עומדת בפתח הדלת היא קוראת לי, אני מסתובבת.
יעלי באה אלי ומחבקת אותי חזק. והיא כולה מחבקת אותי, שום חלק
ממנה לא באבל שלה, שום חלק ממנה לא שוכב על המיטה שלה בחושך.

זה לא יפה לאכול ולשיר באותו זמן

תן לי רגע לחשוב ואני אגיד לך אם זה שווה הכל. דירה חדשה, מרכז
, קצת קטן, אבל מסתדרים. יעל נרדמה ערומה על המיטה ואורות
מהחלון מאירים את הפנים היפות שלה. סקס עדיין טוב.

אני רוצה לצעוק.

'טיפשים', חושבת לעצמה, עדיין מחייכת. 'איך הם לא רואים?, איך
הם לא יודעים?', כבר קצת כועסת עליהם. 'מתרחש בי פלא!, אני חלק
מקסם!, איך אתם לא רואים?'

אתמול אכלתי אבטיח
והוא היה טעים ומתוק

רישום עם H ו-HB, אפקט Dark Strokes

"מוכרחים להיות שמייח" הוא אמר ונסענו.
הגענו לפאב, הוא, הסיבה שלי ואנוכי. חצי עייפים חצי צמאים
לאלכוהול.
הם הזמינו בירה, ואני כמו תמיד, את שלי. אחד אחרי השני שלפנו
סיגריה, הדלקנו ואת הקופסא הנחנו על השולחן, היא את שלה, אני
את המחורבנות שלי והוא את הלאקי

הוא הבטיח שישלח מכתבים,
הוא אמר שבסוף כולם הולכים,
הוא הולך, ומי יודע אם יחזור
ואני, אני צועקת תחזור תחזור!
לאן אתה הולך? אולי גם את המעגל הזה תשבור!

יש לה הרגשה שהיא אחרת

אורות שחורים סוגרים עלי
קולות של אנשים שצוחקים עלי