עומדת לי גבוה,
גבוה מעל כל מה שמכאיב ושובר.

זאת לא עייפות, ששינה תפתור
זאת לא עייפות, שקפה יפתור.

ילדות אחת אחת מתחננות
נושאות תפילה דקה בקול דק

את חושבת שההורים שלך צודקים?", האמת שאני שונאת את ההורים
שלי, הם פולנים לחוצים שחושבים שכולם צריכים להיות עורכי דין
בסוף, הילדה שלהם קצת דופקת את הראש בקיר אז הם נלחצו לא משהו
רציני

אל תבכי, אמא
אני אמא בעצמי
של בדידות וכאב
והשפלה

אני מרגישה איך זה קורה גם לי
מרגישה את הלבנים נוספות
ואיך אני נסגרת
ואיך אני מתרחקת
משהו קורה..אולי זה רק חלום..?

באותו היום הלכתי למעין, "לדפוק קצת ת'ראש" עם בוז ועוד כמה.
וברגע ששאלו איפה כל האלכוהול כולן התחילו להסמיק בטירוף ומיכל
ממולי הוציאה "וואי, שמתאים לי להשתכר עכשיו" ממש כמו איזו
אלכוהליסטית ששותה כבר עשרים שנה.

מכתב לך, יקיר נפש...

אם תחזיקי לי ת'יד
לאורך המסע המטורף הזה...

שינוי לפסל של אוגוסט רודן

בקש רחמים ברחובות העיר הזאת
חשוכה וקרה
שסועה ותלושה
מסיפור אגדה לא ברור

"אף פעם אל תגידי לי תודה... תודה אומרים למישהו שנותן לך שקל,
שאומר לך מה השעה, שפותח לך את הדלת. לי... אף פעם אל תגידי לי
תודה."

תסתכלי על השמיים איך לפתע התכסו בעננים
את מרגישה? את הרוח השקטה הזאת מלטפת
ואפשר ללבוש בגדים ארוכים
וגם קצת לחייך כי עוד מעט יירד גשם.

בועות משקפות הרבה. קצת קשה לי להסביר את זה..
יש בי קצת מכל דבר
והרבה הרבה מכלום
ואיפשהו מאחור שכחתי את עצמי..