סליחה שבחרתי לאהוב ללא תנאים
סליחה שבקשתי להשתחרר מהעול של שקר.
סליחה שאני אוהבת אותך, כך. מצטערת על היותי אמיתית.
סליחה שפגעתי בך וגרמתי לך, כך, לאהוב אותי.

לשבת, להקשיב טוב
להתמסטל, ורק לא לחשוב
רק לא לחשוב

סבלנות

יום אחד, לא כלכך רחוק, אבל גם לא קרוב יותר מדי,
את תיגעי בירח.
את תחבקי אותו בידיים הקטנות שלך, תחייכי אליו את החיוך העייף
שלך, הבוכה שלך, וביחד תשכחו את הכל.
אני יודעת שזה יקרה. את ילדה-קוסמת, ולא סתם.

האנשים שלך הולכים מהר
והילד שבך מתבגר מוקדם מדי
היא צועקת מרחוק שזה תכף יעבור
ואתה עדיין שם, עדיין תקוע

אחרי רגע קל של תהיה והלם טוטאלי, קמתי מהכסא והתחלתי לגזור
להם את החוטים שהיו תלויים להם מהגב, אחד אחד. "זהו! יותר אין
מי שישחק בכם, שיזיז אתכם , שיגרום לכם להיות הבובות
שלו..מעכשיו אתם בידים של עצמכם!".

עוד חלק בסדרה

את כל העצבים בשיער
אני תופסת ומאלפת
בחוזקה
שלא יחשוב לעצמו

מצאתי אותם ככה סתם, בוהים באמצע סמטה
ירושלים- יוני 2001

וכשהסערה נגמרת,
את עדיין נמצאת שם,
ילדה שלי.
ואני דווקא כן אכעס.

בזמן האחרון שמתי לב
שנעשיתי יותר פחדנית.
או שאולי תמיד הייתי
ורק עכשיו אני רואה.

כשהייתי קטן, אני ואח שלי תמיד היינו מחכים שייפסק הגשם כדי
לרוץ ולראות את כל השבלולים, יוצאים מהמחבואים שלהם.
היינו משחקים ככה, שעות, בחוץ ריח של אחרי גשם ואנחנו
מחייכים.
היינו ממציאים לנו עולמות שלמים, רק של שבלולים. זה באמת היה
כיף.

תופעת הקומקום "כשי לחג" - חברות מסחריות שונות שאינן נמנות
כמובן על חברי אגודת זכויות מכשירי החשמל הביתיים, נוטות לחלק
קומקומים כ"סוכריות בבר מצווה", חברות אלו מחלקות קומקומים בכל
חג בשנה (למעט פסח בו הן מחלקות פסלון של אליהו הנביא) ובכל
שנה

אני וקפקא בקסטינה
בשיחה על אקזיסטנציליזם
ספרותי

ילדים שנויים במחלוקת
מעצבים תודעה

הגעגועים הבייתה צבעו את הדשא שלה בצבעים שמחים, כהים כראוי
ליום שמש חורפי, או ליום חורף שמשי, או ליום אחר, בו וודאי כבר
הייתה חוזרת.