לבד עכשיו.
ואולי, זה לא כל כך נורא.
אימא ואבא חובשים לי את המכות
ואומרים שאני כבר ילדה גדולה

-"תוציא, תוציא עוד סיגריה, למה לא", היא אומרת (והוא באמת
מוציא).
-"את הרי יודעת שאוציא בכל מקרה, אז למה את בכלל טורחת"? הוא
שואל אותה בטון קצת ציני מתנשא ( מביט לה ישר בעיניים, מבט
שאמר, אני אוהב אותך מותק, אבל אין מה לעשות).

ואני, אני נרדמת לאט,
בתוך חיבוקים אוהבים.

היום הוא בן 17, ואני הולכת את הדרך אל הבית שלו. חם לי, ואני
כלכך שונאת את הקיץ. מקללת את השמש, מקללת את הגשם שנעלם ככה
פתאום, ונזכרת בקיץ הקודם, שעוד איכשהו היה סביר, וכמה דברים
מצחיקים שקרו אז.

ללא כל מפריע
ללא כל דבר הזכיר לי כי אני
לא שפויה.

לא היא לא שיכורה זוהי סתם הצגה, היא הולכת בחושך רוצה אהבה
היא תופסת אותו מצמידה את שפתייה, אבל בתוכו לא נשארה לו טיפה
של משהו כלפיה, רק ניצול די רגע של אהבה ישנה...

אפרת מתמקדת בשאיפת עשן ופליטתו, ואני מנצל את השקט כדי לארגן
את המחשבות.
"תראי", אני אומר לה אחרי שליש סיגריה, "אני דפוק, ואת חכמה".
"מה הקשר?", היא מתרעמת.
"אני דפוק, ואת חכמה".
"נגיד, נו".
"אני דפוק, ואת חכמה", אני מתעקש.

זה הפלאש שלי שהכי מצחיק אותי (נכון לעכשיו).
ויש בו קטע דיבוב נדיר של אחותי!!! (כולה בת שלוש).

ילדה שמשננת לי שירים של מוניקה סקס
ויורדת על ילדים אחרים לא פחות טובים מאחורי הגב

גרסה לא גמורה. שיר מקיץ 2002

התכירו את הזוג הבודד
בגן הורדים?
התדעו שירם העצוב,
המתנגן בדממה תהומית?